מי הנבחרת שתפתיע במונדיאל ומה אוכלים השחקנים?

המונדיאל - ועידת הפסגה של ענף הספורט הכי פופולרי בתבל שמתקיים אחת לארבע שנים. בשבוע שעבר הנחנו לכם את היסודות. בסקירה המקיפה שערכנו כאן. סיפרנו לכם על הפייבוריטיות, המועמדות הכמעט ודאיות לזכייה, וכמובן שלא יכולנו שלא לקשור זאת לקולינריה המקומית ומצאנו לא מעט קווי דמיון בין האוכל לבין הכדורגל, מעבר לנקודה הכי בסיסית שעליה נחזור תמיד: האוכל, כמו הכדורגל פורטים על אותם מיתרי רגש זהים אצל האדם. אז אחרי שהבנו את התמונה הכללית ואת הכוחות המובילים, הגיעה העת להתעמק. השבוע נשאף לסמן לכם את חמש הנבחרות שיכולות להפתיע את כולם ולהגיע די רחוק בטורניר, בניגוד לציפיות. הדבר המקסים הוא, שגם למדינות שסומנו השבוע, יש סיפורים קולינריים משמעותיים, היסטוריה וייחוד – ומה שמתפוצץ בפה ומותיר טעם של עוד, יכול לגמרי לייצר אפקט דומה על כר הדשא המהמם של האצטדיונים בקטאר. אז באופן בלעדי לקוראי זאפ רסט, הנה חמש המועמדות להפתיע במונדיאל והקשר התזונתי העמוק (יותר ופחות) למגרש הכדורגל:

דנמרק

למרות הדמוגרפיה, עם אוכלוסייה שמונה פחות משישה מיליון תושבים, דנמרק היא מדינת ספורט מובילה ברמה העולמית, וגם באוכל היא נמצאת בשורה הראשונה. סצינת הכדורגל הדנית ניפקה לאורך השנים כוכבי על שהלהיבו וריגשו רבים על הדשא. במונדיאל הקודם הגיעה דנמרק לשמינית הגמר, ובאליפות אירופה האחרונה, לפני שנתיים, הגיעו לחצי הגמר וליטפו את לבבות האוהדים עם כדורגל סוחף ומרשים, לצד סיפורים אנושיים ומנהיגים על הדשא שלא ניתן היה להתעלם מהם. הבולט שבהם היה סביב הכוכב כריסטיאן אריקסן, שהתמוטט על הדשא, נרשם חשש גדול לחייו, ולמרות היעדרו, רוחו סחפה את חבריו להישג כביר. החודש, בקטאר, דנמרק תוכל ליהנות מכוכבה אריקסן שחזר לבריאות מלאה ומשחק במועדון הפאר האנגלי מנצ'סטר יונייטד. דנמרק היא גם האנדרדוג האהוב והנצחי, אחרי שבשנת 1992, נקראה להשתתף באליפות אירופה במקום יוגוסלביה שאולצה לפרוש בשל המלחמה. דנמרק, שכאמור כלל לא העפילה, כבשה את היבשת והלבבות והדהימה את כולם בזכייתה באליפות. מאז, דנמרק תמיד נלקח ברצינות כמי שיכולה להדהים.

 סמורגסברוד. צילום: שאטרסטוק

בזירה הקולינרית, דנמרק היא מהמדינות המובילות בתבל, מבירות האוכל של העולם. בשטחה הלא גדול במיוחד מרוכזות כמה מהמסעדות הגדולות בעולם, אחת, "נומה" של השף רנה רדזפי,  אחזה בתואר המסעדה הטובה בעולם במשך שנים, ורק באחרונה איבדה את הבכורה למסעדה אחרת, גם היא בקופנהאגן, "גרניום" שמה – והיא מוכיחה עד כמה הטור הזה רלוונטי ומדוייק במהות שלו, שכן המסעדה שהוכתרה כטובה בעולם, ממוקמת בקומה השמינית של אצטדיון הכדורגל הגדול בדנמרק, מגרשה הביתה של הנבחרת.

עוצמתה הקולינרית של דנמרק מגיעה בזכות יכולתה לייצר פרשנות מודרנית לאוכל מסורתי, ולאו דווקא בגלל מסורות אוכל של מאות שנים כמו צרפת ואיטליה. אם רוצים לאפיין את המטבח הדני, אז באופן טבעי זה מטבח מאופיין גאוגרפיה: דגים, תפוחי אדמה, ירקות חורף, פירות יער, פירות נשירים ומוצרי חלב מצויינים. יש שם קטע חזק של סנדוויץ' פתוח: סמורגסברוד – שהפך למאכל לאומי. פרוסת לחם אחת ועליה הר של תוספות כמו הרינג ובייבי שרימפס. לצד זה, הדנים ישטפו את הארוחה במעט שנאפס. כמו שנאמר: אוכל וכדורגל כהלכתו.

יפן

מאז הסנסציה של נבחרת דרום קוריאה, שהדהימה כמארחת ב2002 והגיעה עד לחצי הגמר, הנבחרות האסייתיות, לא נמצאות בפסגת הכדורגל העולמי, למרות מאמץ בלתי פוסק והתקדמות מתונה ויסודית. מי שנמצאת בחוד החנית האסייאתית היא נבחרת יפן, שסצינת הכדורגל שלה במדינה הולכת ותופסת מקום נרחב ומרכזי יותר ויותר. גביע העולם בקטאר יהיה השישי ברציפות של היפנים, שהגיעו עד שמינית הגמר במונדיאל הקודם ומייצרים תחושה של שיפור מתמיד. אמנם הפעם סיכוייהם אינם גבוהים בגלל יריבות דוגמת ספרד וגרמניה בבית המוקדם, אבל אם יש מישהו שיכול להפתיע אלה היפנים, בזכות חריצות אינסופית ויכולת קבוצתית גבוהה. חלק מערכים אלו באים לידי ביטוי גם במטבח, שהוא בוודאי עוד אלמנט בולט, אם לא הכי בולט, במצויינות היפנית שהפכה את המדינה לאחת המובילות בקולינריה העולמית. הקפדה, דיוק ואסתטיקה הם כמה מערכי הבסיס שהם תולדה של מסורת ארוכת שנים של מטבח איזורי מאופיין על בסיס חומרים הגלם המקומיים. ייחודו של המטבח היפני הוא בכך שהיה נתון למעט מאוד השפעות חיצוניות, גם בגלל אופי, אבל הרבה בגלל היותה מדינת אי. זהו מטבח שהתגבש כיחידה עצמאית במשך מאוד שנים, עם הבדלים לא קטנים בין הצפון לדרום. היפנים מינימליסטים וצנועים, גם כנבחרת כדורגל חרוצה וקבוצה, אבל גם במטבח. מבחינת הטעמים, ניתן  לאתר הרבה עדינות ואומאמי שמקורם באצות ובבוניטו שהם הבסיס לכל סוד הטעם. המטבח הזה טוב לספורטאים שכן הוא דל בשומן ועמוס בירקות מקומיים מבושלים או כבושים במגוון טכניקות. בניגוד לכדורגל, שם לא הצליחה יפן לייצר כדורגלנים שהפכו לכוכבי על המוכרים בכל בית במטבח הסיפור אחר. אין נקודה על הגלובוס שלא תמצאו בה סושי, ראמן ועוד. אגב, בשנים האחרונות, בניגוד למסורות ולהיסטוריה עליה פירטנו, יפן מתחילה להנות מהשפעות עולמיות, ומה שצובר תאוצה במדינה היא הפיצה, שעם התאמות מקומיות הופכת לחתיכת אטרקציה טעימה.

סושי יפני. צילום: שאטרסטוק

סנגל

נבחרות שהגיעו מיבשת אפריקה סיפקו הרבה מאוד עניין והתלהבות במונדיאלים השונים, אבל עוד לא הגיעה מדינה אפריקאית שהצליחה לחצות את תקרת הזכוכית של רבע הגמר, אליה הגיעו בעבר שלוש פעמים, כשאחת הבולטות שבהן הייתה סנגל בשנת 2002. מי שהיה אחד מגיבורי הנבחרת שהגיעה לשיא ההוא, אליו סיסה, הוא היום המאמן של הנבחרת המלהיבה הנוכחית. סנגל מגיעה אל המונדיאל כאלופת אפריקה המכהנת, וכמי שמייצרת כמות לא קטנה של כישרונות על שמככבים בקבוצות בכירות באירופה. הבולט שבהם הוא כמובן סדיו מאנה, שהיה מכוכבי ליברפול בשנים האחרונות, ובקיץ עבר למועדון הפאר באיירן מינכן. בטורניר הנוכחי לסנגל יש את הכלים, הכישורים וגם את ההגרלה הסבירה שאמורה לאפשר לה להגיע לפחות לשמינית הגמר, ומשם יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח. אופציה להפתעה גדולה, כאמור, קיימת בהחלט. וכעת לעוד שאלה מסקרנת מאוד. מה אוכלים בסנגל? מה מאפיין את המטבח במערב אפריקה ועל איזו מנה יתנחמו כוכבי הנבחרת בבופה של המלון אחרי עוד משחק סוער? יש לא מעט אופציות. במדינות מערב אפריקה ישנו שילוב עוצמתי בין האדמה לים. בין העלים הירוקים והשורשים העמילניים דוגמת הקסאווה הפופלארית. אורז מותסס, ותבשילים על סמך רוטבי עגבניות ותבלינים, שנהנים מתוספות של דגים ופירות ים, מהאוקיינוס האטלנטי שקובע את גבולה המערבי הטבעי של המדינה. המטבחים באפריקה וזו שבמערבה עדיין לא פרצו ממש את הדרך אל החך של מרבית העולם, אבל בארצות הברית שומעים יותר ויותר על מהגרים וצאצאיהם שמנסים את מזלם בפתיחת מסעדות מסורתיות שצוברות תאוצה לאט לאט. בניו יורק, מסתמנת האצה של ממש בפופולאריות של מסעדות מערב אפריקאיות, וסנגליות במיוחד.

 קסאווה. צילום: שאטרסטוק

מרוקו

בצפון אפריקה ציפו מעצמם להגיע רחוק ולהצליח הרבה יותר ממה שהשיגו לאורך השנים בטורניר הנכסף. דווקא הקרבה הימית לאירופה, היבשת המובילה בענף, הובילה לתוצאות הפוכות. המוני מרוקאים בחרו להגר צפונה ולהוביל נבחרות אירופאיות, במקום שאלו יספקו השראה והשפעה ישירה על השכנה מדרום לים התיכון. בשנים האחרונות החל במרוקו תהליך נרחב של איתור צאצאי האומה ברחבי אירופה. בניהם ונכדיהם של מהגרים ממרוקו שגדלו והתחנכו כאירופאים מובהקים, בעיקר בצרפת, בלגיה והולנד. כך מצליחה נבחרת מרוקו להעמיד לפתע נבחרת מאוזנת שמורכבת מסוללה של כשרונות אירופאים לצד ילידי המדינה שיצאו בגיל צעיר לשחק בחו"ל. מרוקו משובצת בבית המוקדם עם בלגיה, קרואטיה וקנדה המבטיחה. הגרלה קשוחה ואכזרית, שמקטינה משמעותית את סיכוייהם של המרוקאים, אבל גם יכולה להוציא מהם את המיטב. בגזרה אחרת, המרוקאים כבר נמצאים בטופ העולמי. במטבח. בניגוד לרבות מהמשתתפות בטורניר, מה שאנחנו מכירים בארץ מאוד מזכיר את מה שקורה במרוקו והתרגום היהודי הוא אותנטי ומשקף בטח ברמת מבנה הארוחה. הסעודה תמיד תפתח במבחר עשיר של סלטים וואריאציות על ירקות מגוונים כמו תפוז עם זיתים, מלפפונים עם מי ורדים ועוד. כמובן שז'אנר הסלטים המבושלים והצלויים, נפוץ גם הוא בדמות המטבוחות, סלטי הפלפלים והמשוויות למיניהן. במנה העיקרית שמחזיקה את הארוחה, תמיד יופיע הטאג'ין ובתוכו תבשיל כשלצידו הקוסקוס יוגש כבסיס. מרכיבי הטאג'ין יקבעו בהתאם למיקום הגיאוגרפי. הכבש הוא נחלת הכלל, אבל הדגה תופיע באיזורים הסמוכים לים, ועופות באיזורים המדבריים יותר. ועכשיו, תהיו כנים ותגידו שהפיסקה על נבחרת מרוקו לא פתחה לכם את התיאבון בטירוף.

 קוסקוס. צילום: שאטרסטוק

איראן

בעיני רבים, נבחרת איראן היא האיכותית והבולטת מבין הנבחרות המגיעות מאסיה. עם זאת, האימפריה בדימוס מעולם לא הצליחה לעבור את השלב המוקדם. ובכל פעם מחדש, ברגעים שלפני הטורניר, לאיראנים וגם ללא מעט אנליסטים מתעוררת התחושה שהפעם זה אפשרי. גם הפעם ממתינה לאיראנים הגרלה קשה שכוללת את אנגליה ו-ווילס החזקות, וגם מפגש סופר מסקרן בהרבה היבטים פרט לכדורגל, מול ארצות הברית. לאיראנים יש שילוב של שחקנים צעירים וותיקים, בהם כמה שמשחקים בהצלחה רבה ובכישרון רב בליגות הבולטות באירופה. הפוטנציאל בהחלט קיים, אבל המימוש שלו עדיין מוטל בספק. מספיק שהכדורגלנים יקבלו השראה מהמטבח ומהשפים, ואז ההצלחה מובטחת, שכן בגזרה הקולינרית איראן היא אימפריה. זהו אחד היעדים הכי מסקרנים בתחום הזה, וניתן רק להצטער שאיראן בחרה לבודד את עצמה מן העולם בקנאיות דתית, מאחר שבמקום עם כל כך הרבה היסטוריה, מורשת ואופי ייחודי שנבנה לאורך הרבה שנים, יש הרבה מאוד מה לראות, לחוות ובעיקר לטעום. חשוב גם לציין שהמטבח הפרסי כפי שאנחנו מכירים אותו כאן מהעולים החדשים הרבים שהגיעו לאורך השנים, מאפיינים רק היבט אחד, טעים מאוד מאוד, אבל עדיין צר יחסית של המטבח העשיר והמגוון שלמרות הקרבה אלינו, איננו ים תיכוני כלל, אלא הרבה יותר מרכז אסיאתי מבחינת המורכבות וההשפעות. איראן היא מדינה הררית עם הרבה פירות יחודיים שעושים את דרכם לצלחת במגוון דרכים דוגמת רימונים, תפוחים, חבושים. גם לשזיפים מקום חשוב ביצירת רבדים רבים של חמיצות משתנה שמגיעה גם מלימון וסומק.

אורז איראני. צילום: שאטרסטוק

כאומה ששימשה תחנת מעבר של סחורות ואנשים ממזרח למערב ולהיפך, ניתן לאתר נגיעות של הודו, של האימפריה הטורקית, והשכנה פקיסטן. האורז כמובן הוא השחקן המרכזי מכולם ומשמש כיחידת הבסיס להמוני תבשילי מגוונים, ירקות ממולאים, בשר עם ירקות. וכמובן מקום מרכזי לגריל עם המון בשר על האש.

לסיכום, זה ממש ברור שאם הכדורגלנים האיראנים יקבלו מעט השראה ממקביליהם במטבח, אז הסיכויים שלהם להפתיע ולהדהים את העולם על הדשא הולכים וגדלים.

קרדיט תמונת שער: איציק בלניצקי

כל מה שצריך לדעת על אוכל וכדורגל - הכנסו למתחם המונדאל של רסט