ראסטי נייל. נושך ומלטף

רומן לסקר אני אתחיל בווידוי קצר שאני מזהיר מראש שהוא לוקה בחוסר רלוונטיות מסוים לנושא המוצהר של המדור: אני שונא, אבל מה זה שונא, לא יכול לסבול תרגומי שמות משפה לשפה. שם של מוצר תרבותי הוא הרבה יותר מסך המילים שמרכיבות אותו, ומכיוון שמרבית התרגומים של מוצרי תרבות (להקות, סרטים) הם בדיוק כאלה, התוצאה עגומה למדי. מספיק להיזכר במצעדי הפזמונים של רשת ג' בימיה הגדולים, כשכיכבו בהם להקות עם שמות כמו "נוכרי" ו"שניים לא גבול" (בין המזהים נכונה יוגרל פוסטר של אילן בן שחר) כדי להבין את כוונתי. אותו הדין הוא גם בקוקטילים. נסו לתרגם לעברית שמות קוקטילים כמו "רד סנאפר" או "סקרודרייבר". לא טעים. ולכן לאורך כל הרשימה הזאת הקוקטיל המדובר ייקרא "ראסטי נייל" (שנוסף על הכל מזכיר גם קצת את "ראסטי ג'יימס") ולא בשם הנורא "מסמר חלוד". הראסטי נייל הוא, למען האמת, קשוח בהרבה פחות ממה שהוא נשמע. הוא הופיע על מפת השתיינים אי שם במהלך שנות החמישים. הרכבו הוא ראי נאמן לתקופתו, קשיחות של שנות מלחמת העולם מצדו האחד, אך הרפיה וניסיונות התברגנות מצדו האחר. הראסטי נייל, אם כן ,הוא משקה של אנשים שמכירים במגבלותיהם ומנסים להשלים איתן. כדי להכין ראסטי נייל צריך לקחת מנה וחצי בלנדד סקוטש וחצי מנה דרמבואי. לבחוש אותם יחד עם קרח כתוש ולמזוג לתוך כוס אולדפאשנד על שתי קוביות קרח. המהדרין יצננו את הכוס מראש. הטעם התוקפני של הראסטי נייל מזכיר במעט את ה"רוב רוי", הקרוי על שם לוחם הגרילה היעקוביני הידוע, שליאם ניסן עשה לו עוול היסטורי בגילום דמותו בסרט בעל אותו שם. אולם טעם הדבש המלטף של הדרמבואי מרכך מאוד את נשיכת הסקוטש והופך אותו מתאים לאותם אנשים שהוזכרו קודם. למרות כל הסממנים הסקוטיים, הראסטי נייל הוא המצאה אמריקנית שעיקרה התעללות בשני משקאות הנלגמים במדינות ותרבויות מתוקנות בנפרד. הסברה המקובלת בקשר למקור השם מתארת ברמן שהיה מהגר סקוטי (שוב סקוטי) שנהג להכין את הקוקטייל ולערבב אותו באמצעות מסמר חלוד. אישית, אני נוטה לקשר את השם לצבעה של התערובת. הראסטי נייל הוא גם משקה קיצי נעים. המתיקות המתונה שלו והנשכנות המבוקרת הופכת אותו לאפשרות סבירה מאוד בערב חם. למרות שמחשבה על קוביית קרח נוספת עלולה לעלות בדעתם של רבים, אל תעשו זאת. לתחושת הקרירות זה לא יוסיף, אבל את המשקה זה יהרוס. רבים מחובבי הסקוטש הנקי עלולים להסתייג מהמשקה, כמה מילים לי אליהם. ראשית, השילוב של הדרמבואי והסקוטש הוא טוב בהרבה מהתועבה המקובלת מאוד בקרב סקוטים רבים, ערבוב של סקוטש ולימונדה. ושנית, חשוב להזכיר שגם הבלנדד סקוטש הומצא כתחליף קליל יותר עבור ויקטוריאנים רופסים משהו. והסיבה האחרונה לחיבתי אל הראסטי נייל, הוא מופיע בתפריטים של בארים לא מעטים והרכבו הלא מסובך מבטיח הכנה מוצלחת.