סעודת שחיתות בפריים אקספורט

כבר מזמן שמעתי שהסניף של 'פריים' ברמת החייל מתגאה בתפריט מגוון ומושחת במיוחד, מהסוג שלוקח אוכל ברצינות. לא רצינות של שף צרפתי שאבד עליו הכלח, אלא רצינות שתכליתה שובע. מקום שאליו באים בשביל לאכול. לכן, לבדיקה של הסניף החדש בנמל תל אביב - "פריים אקספורט" - החלטתי לקחת את אחותי שנאבקת בדיאטה. זה אולי נשמע מעט אכזרי, לקחת אדם מתנזר למעוז הפורקן האולטימטיבי, אבל כשאני אוכלת, אני אוהבת לעשות זאת בחברת אחר ששותף להנאה וממלמל ברכה על כל ביס.

 כשהגענו למסעדה קיבל את פנינו סמי, הבעלים הגאה, שהציג בפנינו את המקום על כל חידושיו הטכנולוגיים. על הקיר מסילה המסיעה את קופסאות הטייק אווי ולצד כל שולחן מסך מגע אינטראקטיבי המאפשר מלבד בחינה ויזואלית של המנות, כמו גם משחקים וצ'אטים בין הסועדים בשולחנות השונים. אומרים שאוכל טעים יותר מול המסך, שהחוויות מעצימות זו את זו. אמת. הכרנו בה כבר כשהיינו קטנות וקמנו בשש וחצי בכדי לבלות את השבת מול קופסת הקסמים. שתי בטטות כורסה מתחילות במצב מתקדם, מחסלות חבילות של במבה וכריות דגנים, רבות על השלט ועל הכורסה הנוחה יותר. פה לא היה צורך להתקוטט על המושב, סמי הושיב אותנו בתא מרווח ונוח.

שוטטות מהירה בתפריט הדיגיטלי עוררה בנו רצון להתמסר לו בנהנתנות. כילדה, מול המסך פיתחתי חיבה לכל דבר אמריקאי, במיוחד תרבות האוכל האמריקאית המיינסטרימית. זו שלוקחת את הטוב מכל העולמות, מצפה אותם בפירורי לחם, מטגנת אותם בשמן עמוק ומטביעה אותם במיונז - בדיוק התפריט העשיר שהפריים מציע. קלאסיקות אמריקאיות, איטלקיות-אמריקאיות, קלאסיקות מודרניות מהפיוז'ן האמריקאי-אסיאתי ואפילו נגיעות לוקאליות, מזרח תיכוניות.

לראשונות, הזמנו קריספי אגרול (32 ₪) במילוי עוף, גזר, כרוב סיני, נבטים ובצל ירוק בליווי רוטב חריף-מתוק וסלט קטן. המנה הייתה מעולה וסלט  ה'קופיפי' הקטן שליווה היה כל כך טעים שהחלטנו להזמין את הגרסה העצמאית שלו (49 ₪) - מיקס עלים, קרוטונים, אבוקדו, עגבניות שרי, אננס, תירס ברוטב ויניגרט דבש מתקתק וממכר. תערובת מושלמת של טעמים ומרקמים לכדי משהו חדש ומרענן, משהו שבכלל לא מזכיר את הקונוטציה הישירה והמשעממת של "סלט". הזמנו גם כנפי עוף פריכות ברוטב צ'ילי מתוק (39 ₪)שהיו, ללא שום הסתייגות, הכנפיים הכי טעימות שאכלתי מימיי! הבשר היה כל כך רך והציפוי כל כך פריך שהמנה אפילו ניצחה את זו שאכלתי ב'הוטרס' האמריקאית, שהכנפיים שלה ידועות בכל העולם.

מאחר והמקום זכה במקום הראשון בתחרות הסושי הארצית, הזמנו 'קטרפילר ספייסי צ'יקן' (42 ₪) - מאקי עוף בציפוי פריך במעטפת אבוקדו - ו'סלמון פילדלפיה' (46 ₪) - ספייסי סלמון, טוביקו ובל ירוק בציפוי שומשום יפני וקציפת גבינת פילדלפיה. אני חייבת להתוודות שתמיד העמדתי פניי סלידה למשמע התוספת האמריקאית של גבינת שמנת לסושי, אך זו הייתה רק שטות טהרנית, כי עמוק בפנים לא יכולתי לחכות להזדמנות לטעום את השילוב המבטיח הזה. הסושי של הפריים זכה בתחרות בצדק. הקציפה האוורירית של הגבינה נמסה בפה אל תוך האורז הנימוח, שהיה בטמפרטורה חמימה ומדויקת, ומילאה אותי באושר.

לעיקריות הזמנו ביף בורגר Kobi style (39 ₪), 300 גרם של קציצה עסיסית בלחמנייה יותר רכה מרכה, עם ירקות טריים ועם אמנטל (6 ₪) וביצת עין (9 ₪) שהכרחתי את אחותי להוסיף. כי אם לא הולכים 'דה פול מונטי' פשוט לא מקבלים את החוויה המלאה. תחילה היא הייתה סקפטית, אך עם הביס הראשון של הגבינה שהותכה לקציצה והחלמון שניגר עליה ונספג בלחמנייה, היא נכנעה לטאצ'דאון. כתוספת לעיקרית הזמנו הום פרייז (11 ₪),  התוספת הכי מוציאה מריכוז שהכנסתי לפי. פרוסות תפוחי אדמה עגולות, פריכות מבחוץ ונימוחות מבפנים, ברוטב צ'ילי, חמאה ומיונז. העדפתי להיכנס מחר לצום של שבוע ימים מאשר להשאיר את היצירות התפוחות והמושלמות האלה להתקרר עכשיו בצלחת.

התחלקנו ברול אנטריקוט (43 ₪) מגולגל בפנקייק סיני עם בצל מטוגן, סלסת עגבניות ופטריות שמפיניון וטחינה. אמנם כבר התקרבנו אט-אט לקצה גבול היכולת שלנו, אך נתחי אנטריקוט מובחר עם טחינה תמיד היה בעיניי שילוב מדהים והיינו חייבות ליהנות מכל המנה. על העיקרית האחרונה החלטנו לוותר, פשוט כי רצינו לשמור מקום לקינוח, אבל יוסי, השף של הפריים, לא הסכים שנפסיד את השרימפס בטמפורה על מצע קוביות בטטה וסלט גוואקמולי בליווי ספייסי מיונז (49 ₪). הוא הביא את המנה, התיישב והכריח אותנו לאכול. טבלתי את השרימפס באבוקדו והכנסתי לפה. השרימפס היה פצחני, הציפוי פריך ועדין והאבוקדו מלא טעם. הודיתי ליוסי על שידע מה טוב בשבילי ושאלתי אותו את השאלה המתבקשת: "מה הסוד? איך הכל כל כך טעים?" יוסי הביט בי בחיוך ממזרי והשיב בפסקנות - "אהבה". תמיד ידעתי שחמאה זו אהבה, או לפחות שאהבה היא תחליף דל קלוריות.

התייעצנו עם יוסי בכדי להגיע לבחירה מושכלת של הקינוח, אך הוא היה נחוש להביא לנו מהכל.  אחסוך מכם תיאורים מפתים של הקינוחים המשתנים שמהם זכינו ליהנות אבל לא בטוח שאתם תזכו, אז רק אספר על הגנאש שוקולד בלגי (38 ₪) החצי מריר שנאפה במקום - מסה שוקולדית חמה ועשירה שמפציעה במגע כפית מתוך קרום אפוי ושופעת החוצה אל הקצפת ופירות היער.

בדיוק בשביל מצב מושבת כמו זה שאליו הגענו, מצב שכבר לא מאפשר אפילו הנפת יד נונשלנטית, קיימת במסך גם אפשרות להזמנת חשבון. בכל הכתבות שכתבתי עד כה ניסיתי להציג סוג של משל. לזהות בחוויית אכילה את הלקח שנותן לאוכל ערך מוסף. כשאני מתרפקת על החוויה שעברתי בפריים אני מתקשה לאתר אותו. אני רק נזכרת בפינת 'גלגל מוסר ההשכל' של 'אנימניאקס', תוכנית שבה הייתי צופה כל שבת בבוקר ברצועת הילדים. בסוף כל פרק היה הגלגל נעצר באקראי על מוסר השכל אחר. תמיד אחד סתום. כל כך סתום שנדמה שמסתתרת מאחוריו חכמה גדולה.

נראה לי שמוסר ההשכל מהפריים הוא פשוט: אוכל זה טעים. הריח, הצבע, המרקם, החמאה. ליתר דיוק, מוסר ההשכל הוא שמאוכל צריך פשוט ליהנות ולא לחפש בו משמעויות נסתרות.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי