חבל שלא נכנסו לrest לפני שהגענו...
למדנו לקח חשוב.
לא לתת למפות לבנות וכוסות נוצצות להטעות אותנו.
האוכל לא עולה באיכותו על זה של מזללה באבן גבירול.
לבן הזוג שלי יש את "חוק חמש הדקות"....
אם אחרי 5 דקות מרגע יושבו לשולחן לא ניגש אליו מלצר, הוא קם והולך.
עברו 5 דקות מהרגע שהתיישבנו ב"לה קוצ'ינה" ולמרות שהמלצר הסתובב סביבנו תוך כדי שהוא משרת לקוחות אחרים, הוא אפילו לא העיף בנו מבט.
בעודי מדברת אל ליבו של בן זוגי (עברו 7 דקות) ובטני מקרקרת מרעב, ניגש המלצר ובנחמדות מתלהבת ומעושה הציע לנו הסברים לגבי התפריט, אילת והמצב הפוליטי.
התחלנו בפיצה. לא אכלתי פיצה מאז ביקורי האחרון באיטליה לפני שלוש שנים. כנראה שגם זו היתה מיותרת. בתפריט מצוין כי זו פיצה עם גבינת עיזים וחצילים. בפועל, קיבלנו פיצה עם עיגולי גבינת עיזים דקיקים (כן, מהחבילות שקונים בסופר) וכמה חצאי ירח של חציל מטוגן ושרוף כמו התיירות הצרפתיות על החוף.
למנה עיקרית הזמנתי את המנה המומלצת ריגטוני פימונטזה. התפריט הבטיח פסטה בתוספת נתחוני פילה, רוטב חום, שמנת, בצל, בזיליקום ועגבניות מיובשות.
בפועל קיבלתי פסטה עשויה מדי, שוחה ברוטב שמנתי לא ברור, בתוספת 7 חתיכות מניאטוריות של בשר שמנוני. הבזיליקום כנראה נשכח, ולעגבניות המיובשות היה משבר זהות קטן. הן שכחו מה הן אמורות להיות.
לא נגעתי במנה. לאחר 6 דקות ניגש המלצר, שאל מדוע איני אוכלת. הסברתי לו, הוא לקח את המנה, הציע תפריט, וכשנענה בשלילה נעלם ולא חזר יותר.
בן זוגי הזמין ריזוטו פירות ים. היות ואיני חובבת מאכלי ים לא יכולתי לשפוט את המנה, אך הוא אמר שהיא סבירה (לפחות יחסית לריזוטו המשובח של הקופי בר).
