החופש לאכול על פי ליאור נויפלד

אין, לא היה ולא יהיה באף דת בעולם חג עם שם יפה יותר מאשר ״חג החירות״. כי פסח, לפני המצות והאוכל והחופש מהעבודה, בא לחגוג חופש יותר עמוק, מהותי, משמעותי. אממה, בואו נודה על האמת, המילה "חירות" קצת גדולה עלינו בתקופה האחרונה. החדשות, האזעקות, הריצות לממ"ד, הפכנו לעכברים בתוך מבוך. החופש שלנו הצטמצם לרדיוס של דקה וחצי מהמרחב המוגן.

״אני לא יודע מה השאלה, אבל התשובה היא אוכל״ הוא פתגם יהודי עתיק שהרגע המצאתי. לכל בעיה בעולם יש מאכל שיודע לפתור אותה. אז אם אי אפשר לטוס עכשיו לאיזה אי שקט בראש נקי, לפחות אפשר לאכול אוכל של חופש - מאכלים שלא דורשים טקסים ארוכים, שלא כובלים אותנו לשולחן רשמי ונוקשה, כאלה שיש להם ריח של פתיחות, אסקפיזם ואשליה מבורכת של נורמליות.

הנה רשימת מאכלי החופש האולטימטיביים (ונטולי החמץ) שיתנו לכם אוויר לנשימה בפסח הזה:

שניצל של פסח

שניצל הוא אבן היסוד של החופש הישראלי, ושום פסח לא יעצור אותו. נכון, קמח מצה זה לא פירורי לחם, וזה גם לא פנקו פריך, אבל יש משהו בביס הזה שאיכשהו גורם לאנשים להישבע, לפחות לשבוע, שהם מעדיפים אותו על המקור. אפשר ואפילו רצוי לקחת עם היד מיד אחרי שיצא מהשמן, עטוף בנייר סופג, ולנשנש בלי קשר לארוחה שתבוא עלינו לטובה ממש כמה דקות אחרי.

 ישר מהשמן. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

קציצות, אבל ישר מהמקרר

חירות אמיתית היא, לפני הכל, החופש מגינוני שולחן. לא משנה איפה אתם עושים את ליל הסדר, סביר להניח שיהיה בבית פי 2 אוכל יותר ממה שבאמת צריך. מה שמוביל אותך לפעמים למהלך הכי חופשי שיש - לפתוח את המקרר, לשלוף קציצה אחת ולאכול אותה בעמידה כשהדלת של המקרר עדיין פתוחה. בלי צלחת, בלי סכו"ם, בלי לחמם במיקרוגל ובלי שאף אחד שופט אותך. אנרכיה קולינרית במיטבה.

 ככה, בעמידה. אנרכיה קולינרית. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

המצה-בריי של הבוקר

יש את אלה שהופכים את המצה-בריי לפרויקט קולינרי - עשבי תיבול, גבינות קשות, הפריטטה של היהודים. אני דוגל בגישת הפועלים: לרסק, לזרוק למחבת, להטביע במלח ולהגיש. המצייה מוכיחה שגם מהשבר הכי גדול (מצות. כן אני יודע שיש אנשים שאוהבים מצות, בתקופה כזאת אני לא שופט אבל בזמן רגיל אני כן) אפשר תמיד לבנות משהו מנחם שסוגר את הפינה ולא דורש ממך לחשוב יותר מדי. מצה בריי של בוקר. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

שיפוד על האש (אם לא בפארק, אז במרפסת)

הלוואי ועד שהטור הזה יתפרסם יפרוץ שלום עולמי ונוכל לטוס לכל יעד בעולם או לכל הפחות לפתוח מנגל תחת איזה עץ רענן שבא לנו. אבל גם אם לא, אפשר מנגל במרפסת. כי מנגל הוא תכלית האסקפיזם הישראלי, עשן בעיניים במקום עשן של יירוטים, ריח שתמיד גורם לך לתהות ״למה אין בושם בריח הזה״ ולמי שעובר ברדיוס של 250 מטר לסנן לעצמו ״בואנה, מישהו דופק פה על האש״. שיפוד, לא משנה אם פרגית או נתח קצבים, זה כבר חופש פרו מקס – נשנוש כמעט אגבי תוך כדי הליכה או עמידה, בלי צלחת, בלי סכין ומזלג שיעכבו אותך, בלי לחשוב פעמיים. אם לחופש יש דגל, במרכז שלו יש שני שיפודים.

 חופש פרו מקס. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

סביצ'ה. או סושי. או משהו בסגנון.

״אם אין חו״ל, נאכל חו״ל״ (פתגם ישראלי נפוץ החל מהיום). פסח זה זמן מעולה למנות הקלילות והקיציות שייבאנו ממדינות זרות, אלה שאתה אוכל ולא מת אחרי זה שעתיים על הספה. למשל, סביצ'ה של דג נא, עם המון לימון, עשבי תיבול וצ'ילי, גם יכול לזרוק אותך בשנייה לאיזה חוף במקסיקו וגם קצת מרענן את הנשמה. סושי טוב ממש יכול לזרוק אותך לטוקיו. האופציות הן אינסופיות. ובואו, גם ככה חופשה היא פשוט לנסוע לאכול במקום אחר.

 אוכלת סושי וחולמת על מקסיקו. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

סלט ביצים של מעדניות

אחרי כמה שנים של כתיבת הטור הזה, זה הזמן לגלות מה הגילטי פלז׳ר המוזר שלי – סלט ביצים של מעדניות. כשהוא עשוי נכון, עם בצל ירוק או בצל מטוגן, במידת עשייה מושלמת של הביצים, אין דבר יותר טעים ממנו בעולם. פסח הוא גם ככה חג הביצים ותפוחי האדמה, אז קחו את זה עד הסוף, תתפנקו עם סלט ביצים מושלם, והוא אפילו יודע ללכת ממש טוב עם מצה.

 מושלם על מצה. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

פבלובה - קינוח של מלכים (ורקדניות)

קינוח נטול גלוטן מלידה שלא מקבל מספיק כבוד ביומיום, אבל בפסח הופך להיות הפתרון המושלם עם בונוס קטן שעוזר בתקופה שצריך לפרק עצבים – מאכל שחייבים לשבור עם כף. ואז, שבר המרנג הלבן עם הקרם שנשפך ממנו יחד עם קולי פירות היער... יש שיגידו שזה מזכיר להם את קריעת ים סוף, אבל אלה אנשים שצריכים בדיקה או אשפוז. יש שיגידו שזה מזכיר להם ימים טובים, שבהם לא מתפשרים על שום דבר גם אם אין חמץ או אין מצב להתרחק מהממ״ד, ואלה אנשים יותר שפויים בסיכומו של דבר.

 הכי טעים, ומתאים לפסח. צילום: ליהי גיאת

מצה עם שוקולד מעל הכיור

נכון, לכלכתי מקודם על מצות. אבל אם כבר מדברים על חופש, זו כנראה המנה (״מנה״, נסחפתי) הכי חופשית מכולם - מצה עם שוקולד. מאכל שישר זורק אותך לילדות, לתקופות שלא היו לך דאגות בכלל, מאכל שאפשר להכין בשנייה ובכל מקום שאתה נמצא, מאכל נטול כל גינונים, שמחכה לך על השיש בכל רגע ביום, לא צריך להפשיר, לא צריך שיהיה טרי. הסוד הוא כמובן כמות לא חוקית של נוטלה, אבל אם מחפשים חירות מיידית, אף איום ביטחוני לא ייקח מאיתנו את הקראנץ' המנחם הזה.

 מחכה לך על השיש בכל יום. קרדיט צילום: נוצר באמצעות AI

לסיכום – יהיה טוב. חייב להיות טוב. אבל עד שיהיה טוב, בואו נוודא שיהיה טעים.
ושיהיה חג שמח.
וטעים.

חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]