העתיד הוא עגול

בואו נדבר פתוח – אוכל, בגדול, הוא סידור מחדש של אותם חומרי גלם. פה קמח, שם ירקות, ביצים, דגים, בשר, בשורה התחתונה, הכל קצת אותו דבר. מה שבאמת משנה, ומשתנה, זו ההגשה. וההגשה החדשה והאהובה עלי ביותר, ההגשה שאני חייב שתהפוך לטרנד בשנים הקרובות, ההגשה שאני רוצה לראות בכל פינת רחוב בארץ, זה בייגל.

בייגל זה חו״ל, זה אמריקה, זה ניו יורק. בייגל זה בילוי. בייגל זה לא לחמניית בית ספר, זה לא פיתה מקומית, זה לא באגט שכבר מזמן התגייר ומאכלס בתוכו שניצלים. בייגל זה קלאס. בייגל נותן לך תחושה שעשית משהו היום. בייגל נותן זווית חדשה לביסים ישנים, ובייגל, לפני הכל ואחרי הכל, זה טעים. אז הלכתי לשני מקומות שמתמחים בבייגלים, התרשמתי מאוד וחזרתי כדי לספר:

 הנויפלדים יוצאים לנשנש בייגלים. צילום: ליאור נויפלד

ארוחת בוקר – שמירז Schmearz של מיכל אפשטיין,  בן יהודה 171, תל אביב

כבר כמה שבועות ששמתי עין על המקום, אבל בכל פעם שעברתי שם ראיתי תור מטורף. ותור מטורף, מצריך זמן פנאי מטורף, שאין לי. אבל שבוע אחרי שבוע, התור הזה לחש לי ״ליאור, אנחנו לא סתם עומדים פה. כנראה שקורה פה משהו טעים ממש״, ״ליאור אתה מפסיד״, ״ליאור אתה עולב אם אתה לא בא״ (כן, מפלצת הפומו שבראש שלי מדברת אלי מלוכלך. קטע) אז ארזתי את הילדים לאוטו בשישי בבוקר והשתמשנו בטריק הידוע שלי למניעת תורים – הגענו לפני כולם. אני רעב בכל שעות היום, אז אין לי בעיה לפתוח מקום.

הקונספט – מגוון סוגי בייגלים – לבן/חיטה מלאה/ שומשום/ זעתר/פרג/ קינמון וצימוקים/ everything
עם תוספות קלאסיות/מעניינות/מפתיעות, בלי בשר (מקום כשר), בהגשה פתוחה או סגורה.

טעמנו:
בייגל everything עם אבוקדו, ביצה עלומה, עירית, שאטה ומלח מלדון – וואו. פשוט וואו. אין מה לכתוב עוד מילים.

 צילום: ליאור נויפלד

בייגל קלאסי עם סלמון מעושן, קרים צ׳יז, בצל סגול, צלפים, שמיר וזרעי עגבנייה – קלאסי ומדויק.

 צילום: ליאור נויפלד

בייגל קלאסי חביתה, צ׳דר, קרים צ׳יז ובצל ירוק – כי בכל זאת, באנו לארוחת בוקר, וזה סגר את הפינה.

בייגל שומשום קריספי דג, חסות ופרמז׳ן ברוטב קיסר בזיליקום – בשום אופן לא לפספס, ואם התפספס אז לחזור שוב. הכי טעים שאכלנו במקום. אולי האבוקדו יותר. או זה. או האבוקדו. שניהם.

 צילום: ליאור נויפלד

ראיתי אחרים שלקחו וקינאתי:
סלט ביצים, עגבנייה, אנשובי ועירית – הייתי ממש ממש קרוב לבקש ביס מאנשים זרים.
פטריות צלויות, סקורדיליה, סלסה חריפה, שאלוט, ירוקים וגרידת לימון – במילה אחת, אמאלה. בשתי מילים, תוסיפו אבאלה.

הקפה מעולה. ההגשה, למרות העומס, מהירה. האריזה ניו יורקרית לגמרי ואפשר לעשות טייק אווי מושלם משם. הישיבה בפנים סבבה, אבל בחוץ, אם יש שמש חורפית, עדיף. מקום שאני הולך לאכול בו הרבה מאוד מאוד.

ארוחת צהריים – בייגל׳ז BAGEL’Z, הנשיא 57, קריית אונו

ועכשיו, למשהו אחר לגמרי. בייגל לבוקר זה כיף, זה סטייל, זה חו״ל. אבל בייגל לארוחת צהריים, בטח כשאתה חי בישראל, מדינה מרעיבה במיוחד, נשמע כמו רעיון בינוני לחלוטין. וזה נכון - אלא אם אתם נוסעים לקריית אונו, מקום שאחרי ג׳אגר מקבל ממני המון ריספקט קולינרי. שמענו על איזה דוכן/מסעדה קטנה, שהקטע שלה הוא בייגלים בשריים מיוחדים עם בשר שמעושן במקום. נסענו בשבת - והיה שווה כל קילומטר.

טעמנו:

בייגל עם בריסקט מפורק מהמעשנה, גאודה, חרדל, צ׳ימיצ׳ורי, ריבת בצל וקונפי שום – כבר בביס הראשון הבנתי שאני יכול לשכוח את כל מה שידעתי על בייגלים עד היום. חלום.

 צילום: ליאור נויפלד

בייגל עם הודו מפורק מהמעשנה, צ׳דר, צ׳ימיצ׳ורי, כרוב סגול ומיונז שום – "אין סיכוי שאם אתם פעם ראשונה פה אתם לא טועמים את זה״, אמר לי הבייגלאי, וצדק. זו מנת דגל. ההודו הטעים ביותר שאכלתי בחיים.

 צילום: ליאור נויפלד

בייגל עם קריספי צ׳יקן, מיונז שום, חסה, עגבנייה, מלפפון חמוץ ובצל סגול – הלכנו על גרסת ה״רק צ׳יקן״ כמו שהבת שלי אוהבת, וגילינו שגם בלי תוספות מפוצצות, זה טעים פצצות.

 צילום: ליאור נויפלד

הכל מוגש עם צ׳יפס הולנדי טעים, או עם תפו״א אפוי בתנור שהיה עוד יותר טעים.

ראיתי אחרים שלקחו וקינאתי:

קורנדביף ניו יורק עם חרדל, מלפפון חמוץ וכרוב פולני מבושל – בפעם הבאה.

גלשו לאתר של בייגלז

לסיכום:

אנחנו חייבים לאמץ את תרבות הבייגלים. היה ניסיון כזה פעם בתל אביב, והוא קצת נשכח בצד. 2026 צריכה להיות שנת הבייגל, אני יודע שאני הולך לאכול לא מעט ביסים עגולים. לכו לשמירז, לכו לבייגל׳ז, אין שום סיכוי בעולם שלא יהיה לכם טעים.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד, שמירז

חלק מהמסעדות המופיעות בכתבה הינן לקוחות rest, אך נבחרו ללא שיקולים מסחריים