2026, תפתיעי אותי

מסעדות no cellular

כי די. די לצלם את האוכל ובחיים לא להסתכל על התמונות שוב. די לגלול בטיקטוק בזמן דייט. במסעדות של no cellular אין קליטה סלולרית, אין ווי-פיי, ויותר מזה - מפקידים בכניסה את הטלפונים בלוקר ומקבלים מפתח פיזי. התפריטים מודפסים על נייר אמיתי, התאורה נעימה (כי אף אחד לא מצלם אז אפשר) והסאונד היחידי הוא של סכו"ם, מוזיקה, דיבורים ולעיסות. אני מבטיח לכם שזה הופך לטרנד, הראשון מסוגו בעולם שאי אפשר לשתף.

 מספיק לצלם את האוכל. זה מעצבן את נויפלד. צילום: שאטרסטוק

מסעדות תפריט אווירה

כי תניחו לי. לבחור בין ״ראשונות״, ״ביניים״ או ״עיקריות״, בין ״ים״ ל״יבשה״. בגדול, בחצי מהזמן אני לא יודע מה בא לי בכלל. מה אני תמיד יודע מה מצב הרוח שלי? אז בקונספט הזה, התפריט יהיה מבוסס רק על זה:

״נחמו אותי״: מנות עתירות זיכרונות ילדות, פחמימות מורכבות, ריקות ומעט מאוד ירקות - פירה עננים, מאפים מוגזמים, לזניות בכל מיני מילויים, דברים כאלה.

״תעירו אותי״: מנות חדות, חמוצות-חריפות, עם ג'ינג'ר, הדרים ופלפלים שפותחים את הסינוסים ומעירים את המוח.

״אחרי פרידה״: מנות משמינות, מוגזמות, מתוקות, ענקיות (אבל שלא נועדו לשרינג, כי בכל זאת).

היתרון הגדול - אנשים יבוא כל פעם שיהיה להם מצב רוח. כל מצב שלא יהיה.

 בעצם נויפלד חולם על תפריט ענק שיכלול הכל.  צילום: שאטרסטוק

מסעדות מנות מכוערות

כי הגיע הזמן למרוד באסתטיקה המצועצעת. בלי פינצטה ובלי, שאדושם יעזור לי, מיקרו-עלים. הקונספט: אוכל מבולגן שמוגש ישר מהסיר למרכז השולחן. לזניה שהגבינה בה גלשה ונשרפה בצדדים, תבשילי קארי סמיכים שלא מצטלמים טוב אבל יש להם עומק פסיכי של טעמים, לחם שנקרע ביד כמו בקידוש של מרוקאים בשישי. המוטו: ״שף שמשקיע בסידור הצלחת, לא השקיע בטעם של הרוטב״. אנשים יבואו, יצלמו ויתגאו בכמה שהמנה מכוערת, כי ככה היא כנראה יותר טעימה.

 נראה מכוער אבל טעים. נויפלד עלה על משהו.  צילום: שאטרסטוק

מסעדות מונו-פרודקט

כי באמת שחלאס עם תפריטים של 8 עמודים שמנסים לקלוע לטעם של כולם (המבורגר, סושי ופסטה באותו מקום). הקונספט: מקומות קטנטנים שעושים דבר אחד בלבד, אבל עושים אותו ברמה של אומנות אובססיבית. דוגמאות:

״ביצה״: תפריט שלם המבוסס רק על ביצים (מקושקשת כמהין, עין הפוכה ישראלית, ביצה סקוטית, האמת שאני לא יודע מה זה ביצה סקוטית אבל הייתי הולך ל״ביצה״ רק כדי לגלות).

״תפוח אדמה״: 15 וריאציות של תפוחי אדמה מזנים נדירים.

״אורז״: חיים שלי אורז. רייס בולס, פרייד רייס, סושי כמובן, אורז בולונז, פאייה, לא חסר. יהיה שם טעים בקטע אחר.

 ככה אנחנו מדמיינים את מסעדת המונו של נויפלד.  צילום: שאטרסטוק

מוטו אפשרי #1 – התמחות יוצרת איכות. מוטו אפשרי #2 – תבואו, יש אוכל.

מסעדות שקט

כי בניגוד למסעדות ה״נו סלולר״ מסעיף 1, זה הדבר האמיתי. הקונספט: מסעדה שאסור לדבר בה בכלל. החוויה: המלצרים מתקשרים במחוות יד עדינות. המוזיקה היא אמביינט חרישי או קולות טבע. אתם יושבים מול האוכל ופשוט... אוכלים. אסור לדבר גם אחד עם השני. פתאום שמים לב לטקסטורה של הקראנץ', לטמפרטורה, לניואנסים של היין. בלי "איך היה בעבודה?", בלי פוליטיקה, בלי רעש רקע. מדיטציה של לעיסה. למה זה הדבר הבא: שששש אסור לי לגלות.

לא לדבר!  צילום: שאטרסטוק

מסעדת קפסולת הזמן

כי זמן = טעם. הקונספט: מסעדה שבה הזמן הוא המרכיב העיקרי בכל מנה, ואין כמעט חומרי גלם "טריים" במובן הרגיל. התפריט: הכל עבר תהליך, סטייק שהתיישן 90 יום, רטבים שישבו שנה בחבית, ירקות שורש שהותססו במיסו עד שהפכו לממתק אומאמי. היינות בני 10 ומעלה. הטעמים עמוקים, מורכבים, חמוצים-מלוחים ומפתיעים. למה זה הדבר הבא: כי זה גם בריא, גם מסורתי, גם טוב לסביבה (Zero waste), וגם מייצר טעמים שאי אפשר לייצר בשום דרך אחרת. אה, וגם צריך להזמין מקום הרבה זמן מראש. הכל פה סביב השעון.

 כמה אחורה בזמן נויפלד מתכוון להגיע?  צילום: שאטרסטוק

מסעדת אין יומולדת / יומולדת

כי העולם מתחלק לשניים - אלה שלא מחכים לזיקוק בקינוח שלהם החל מחודש לפני היומולדת שלהם ולפחות חודש אחריו, אלא גם מצטרפים לשירה ולכפיים לכל חוגג יומולדת ברדיוס של 4 שולחנות קרובים, ואלה שלא יכולים לשמוע עוד ״חג לו שמח״ אחד. אז כאן, יש מקום לשני סוגי מסעדות - ב״מסעדת יומולדת״ לא מחכים לקריצות ולחשושים בין החברים של החוגג למלצרים, כאן מוציאים זיקוק לכל שולחן ושרים מזל טוב לכל שולחן, הרי מתישהו האורחים נולדו, ומסעדת אין יומולדת, שבה כקונספט אסור לחגוג יומולדת כי לאנשים נמאס. הייתי פותח את שתי המסעדות אחת ליד שנייה.

 חגיגות יומולדת שיצאו משליטה, כך נויפלד מדמיין יומולדת במסעדה.  צילום: שאטרסטוק

אז יאללה - כל מה שנשאר זה יזמים, יוזמה והון התחלתי. סומך עליכם, מסעדני ישראל, שתספרו לי סיפור השנה, סומך עליכם שזה יהיה סיפור טעים.

צילום תמונת שער: שאטרסטוק