המסעדה הבאה – Studio Gursha – כבוד לאוכל אתיופי

פרק הפולואופ של המסעדה הבאה השבוע, הראה לבוחשת בקדרה מה קורה כשיש פער מטורף בין דמיון למציאות, בין הצהרת כוונות למציאות שבשטח ובין אותנטיות לחנופה לקהל הישראלי. אז למה רוסו ושטרית הלכו לרבנות? למה עושים על מושיק חרם, מדוע צבע חום מזיק לקאובוי ולאן נעלמה האתיופיות של טמנו?

עם כשרון בלתי נדלה, מראה של דוגמן הבית של קסטרו וכריזמה בלי סוף, אי אפשר שלא להתאהב באלעזר טמנו, השף של Studio Gursha. כי אין מה לעשות, הוא מביא את כל מה שצריך למסך הטלוויזיה 4K ואף יותר: יופי מוש ואופי מוש כי הוא צנוע, נעים ומתוקי וכן, הציורים וההדפסים הנפלאים (הבוחשת רוצה אחד למטבח כדי שיהווה מפלט לסירים הכועסים לאחר שנים של דיכוי ואוכל דוחה שמבשלת בתוכם) והאוכל המיוחד שמשלב בין המטבח האתיופי לפרשנות העדכנית והניו-אייג'ית של טמנו. אבל עם כל הריספקט שלנו לטמנו ולמסעדה שלו, הכוכבת האמיתית של הפרק היא רותי רוסו שהוכיחה כמה דרמה קטנה ועיניים דומעות יכולות לשנות עולמות ולהפוך מציאות ולכאורה לטלטל את עולמנו, אבל רק לכאורה ולא באמת, הפרומו הסגיר את רוסו שגילמה כאן שעטנז של רגשות וחיבוקים, והראה שלחץ חברתי, שלא לומר הפקתי, עובד ביג טיים!

אלעזר טמנו בסרוויס של Studio Gursha. צילום: נוי עינב

"אתה יא ברנש חייב לפתוח מסעדה"

הציטוט הנ"ל של מושיק מהפרק הקודם ממשיך לבלבל אותי מרוב שהוא נראה כלקוח מ'פרפר נחמד' ולומדות כאלה ואחרות של ביה"ס יסודי. אז הברנש הגיע למסעדה שלו 5 שעות לפני פתיחה כשהוא מלווה ברוסו המשוטטת בין ציוריו כמו מבקרת אומנות צעירה מטעם מוזיאון ישראל, טמנו הזיל דמעות בהביטו על הציור של אביו שעבר לא מעט עינויים בסודן, אך ניצל ומאז מסייע לקהילה האתיופית. טמנו גם מספר לנו הצופים עד כמה שהוא סוחב על עצמו תרבות נפלאה שלא באה לידי ביטוי וכמה שהוא מפחד שלא יתחברו אליו כי המטבח האתיופי לא נחשב מגניב. וזה המקום לומר שהבעיה של טמנו היא לא העדר כשרון אלא שמרוב רצון להיות ה-COOL שבחבורה ולהימנע מסטיגמות ודעות קדומות, הוא מבשל אוכל מתחנף לישראלים כדי להיות המקובל של הכיתה. ככה לא מייצרים אוכל אתיופי הטומן בתוכו תרבות נפלאה, כפי שטמנו התיימר לייצר, ובקיצור מסר לך טמנו הברנש - ככל שתנסה להיות פחות מגניב ככה תביא יותר אתיופיה לצלחת!

הקאובוי החום העמיס לי גורשה!

Gursha, כפי שמסביר לנו טמנו, הוא הביס הראשון בארוחה שניתן לסועד החשוב ביותר בשולחן. טמנו האכיל את הסו שף שלו בביס ושבה את ליבה של הבוחשת, שאיש לא מעניק לה גורשה אלא מקסימום כלים מלוכלכים בסיום ה'גורשות' לסוגיהן. במקביל, במסעדה עצמה מסתובבות כל מיני פולניות שעפות על האומנות של טמנו ואחרי זה תוקעות לו סכין בגב ואומרות שהאוכל לא היה מספיק אתיופי. בינתיים, מבליח ממעמקי המדבר הקאובוי השחור, שלפתע הפך לחום, עם סוודר חום ועצוב שעבר זמנו ובטל קורבנו שככל הנראה צבע את מוחו בגוונים של אינג'רה. הקאובוי לא חמל על טמנו, הוא אומנם התרגש מההדפסים ואמר שיש כאן סיפור מטורף, אך ככל הנראה הטירוף נשאר על הקיר ופחות בצלחת, והקאובוי התאכזב מאוד מהמנות שאמנם היו טעימות אך לא אתיופיות. הוא סעד את ליבו בסטייק דובה (היש ביניכם נפשות נוספות המוטרדות מהשם הזה?), סמבוסה ושירו, אך נפשו לא ידעה שירה, הוא נותר עצוב כמו הסוודר החום ופסק שאין כאן את הארומה, התבלינים והחריפות של אוכל אתיופי והעניק לטמנו המבואס ציון של שש וחצי.

Studio Gursha. צילום: נוי עינב

רוסו ושטרית - עמי ותמי

עמי ותמי ישבו בשולחן התפנוקים וכמו תחקירניות של צינור לילה תשאלו את המלצרית "מה אומרים מאחורי גבו של טמנו ואיך האוכל". המלצרית השתנקרה שחלק לא מרוצים כי לא הרגישו את האותנטיות והטעמים של המטבח האתיופי, והרשו לי הבוחשת לומר שזה מעט בולשיט – יש אחלה של מסעדות עם אוכל אתיופי נפלא שלא זוכות להצלחה כי לקהל קשה להתחבר, אז באיזה קטע הקהל מלין שהטעם לא מספיק אתיופי? עמי ותמי טעמו (ובכלל לא הושפעו מדברי הסועדים) וגם הם אמרו שהאוכל עצור ולא מספיק אתיופי ושאין סיפור בצלחת חוץ מאומנות על הקיר. בשם כל הבוחשות בעולם, מבטיחה לכם שבמסעדה הבאה אני מראיינת את הצלחת על הסיפור של האוכל! בסיכומו של עניין עמי ותמי קוראים לטמנו לחדר המורים ועושים לו 'נו נו נו' וטמנו מבטיח לשנות את הסיפור ומכנס את הצלחות לשעת סיפור עם יוסי אלפי.

סועדים ב-Studio Gursha. צילום: נוי עינב

שיחת מפקד פקוד

נתחיל מזה שאני מודה לאסף, למלבישה של התכנית או לבת זוגתו על כך שהיום הוא זנח את החליפות זעופות הפנים ועבר ללבוש קז'ואל שמחמיא לגופו! המפקד גרניט עשה שיחת מפקד בה הוא הבהיר לטמנו המסכן והמאוכזב שהסועדים אומרים שהאוכל נחמד, אבל לא מספיק אתיופי, שהוא צריך להכניס עצמו לאוכל ולספר סיפור כי אין באף עיר מרכזית בעולם מסעדה עם אוכל אתיופי (באמת?). טמנו הסביר שהוא סופר מפחד, גם אנחנו, ואז גרניט עזב את דמות המפקד וסיפר שגם הוא פחד כשפתח מסעדה בלונדון אל מול מסעדות מישלן ידועות ומצליחות, אך שהוא הצליח כי סיפר את הסיפור שלו והציג את התרבות שלו. "חבר עצמך לטעמים ולאוכל" אמר המפקד והלך לחייליו. ואכן, חייליו הקשיבו לשתי המנות החדשות שהוא אילתר ולשדרוג מנת הדובה (מסתבר שגם דובות באות במנות), והוא ממש טס לשמיים עם קהל סועדים מרוצה שהעניק לו ציונים גבוהים ביותר!

על גרניט ומושיק שמחמיאים אך לא מתקילים וגבר מקועקע!

גרניט ומושיק מביטים על כל מה שקורה כשלפתע מבליח בפריים גבר מקועקע שעושה קוקטיילים, משקשק ומגיש אותם עם טוויל של טמנו ועציץ רוזמרין, ועף על השייק של עצמו באומרו כמה הוא 'סבבה'. והפעם, משום מה, גרניט ומושיק לא מתקילים את השף כפי שעשו בפרקים קודמים, אולי בגלל המצב רוח שלהם, אולי הקאובוי החום השפיע או שזו השרמנטיות של טמנו, בכל מקרה השניים 'עפים' על המנות וגם המשקיעים ניר ויצמן וליאון אביגד 'עפים' על המנות ומעניקים לו ציון 10 שטרם נראה בתוכנית! ובתכלס מגיע לו, כי הוא אכן הצליח להנגיש אוכל אתיופי טעים ועדכני לקהל הישראלי.

מושיק, גרניט וטמנו. צילום: נוי עינב

הדרמה הגדולה של המסעדה הבאה והתלמידה שנעלבה

הפרק סיפק לנו דרמה גדולה ומיותרת ממש כמו מלחמת רוסיה באוקראינה, כשרוסו נכנסה לדמותה של התלמידה הנעלבת והלא מרוצה מהחלטת המורה. לכאורה הפרומו רמז על דרמה גדולה בה רוסו יוצאת בכעס מהאולפן ורק התמימים שבצופים חשבו ש'איזה באסה', טמנו לא יעלה שלב, אך שועלי הקרבות של תכניות הריאליטי ידעו שעושים לנו מניפולציה.

טמנו קיבל מהקהל את הציון הגבוה ביותר שניתן בתכנית הזו – 35 מתוך 40 ואז מושיק העז לא להעביר את טמנו באומרו כי האוכל וטמנו אינם חדים מספיק, וכאן החל החרם הכיתתי כשהתלמיד המקובל, הלא הוא גרניט, ניסה לשנות את הצבעתו של מושיק והחל ריב שלם. מושיק אמר שבתחילת דרכו איש לא ויתר לו, גרניט ענה לו שלא היה לו מנטור ועוד משפט מבלבל שהבוחשת עדיין מהרהרת בו, "מי היה שם ואמר לך לא להתחיל? תן לו להתחיל". מסכת ההתחלות המשיכה, ואז, לאחר שרוסו, בקול רועד מהתרגשות, וגרניט, בפריזורה רועדת מהתרגשות, לחצו על 'כן', החלה הדרמה הגדולה (לכאורה).

שטרית רק רמז שטמנו לא מוכן ושאולי לא הגיע הזמן, רוסו נעלבה עד עמקי נשמתה ואיימה לנטוש את הקונספט מאחר וטמנו גרם לה להיות גאה שהיא בתכנית הזו, וטמנו ניסה לשכנע את שטרית שהוא סולל דרך למטבח האתיופי. בשלב הזה רוסו נשברה ועזבה את האולפן כשטמנו דולק אחרי ואומר לה בדרמטיות של גלדיאטור "זו התחרות ואני רוצה להתמודד עם זה!", כולנו כולל הבוחשת לא ממש רוצים להתמודד עם זה, ותודה לרותם ישראל שנחתה מ'על חלל' וסיכמה בצורה יבשה שטמנו לא יעלה עד ששטרית יחזור בו מההחלטה, שלמעשה כלל לא הייתה. לבסוף, שטרית אמר 'כן' לטמנו.

אלעזר טמנו. צילום: נוי עינב

כמה תובנות לרוסו

• 'מהומה רבה על לא דבר' – אין טעם להיעלב בטרם שטרית פסק דבריו
• מיכאל לא תמיד יבוא - חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי ומי כן בא? טמנו – לברוח מהאולפן היא לא הדרך הנכונה לניהול משברים אבל אולי כן מתאימה לרייטינג פרסונלי
• חרם על מושיק - תשלימי עם מושיק! לא יפה ככה להשאיר אותו גלמוד ובודד על הבמה, כשכולם מתחבקים באוסול, רק בגלל שהוא לא הסכים עם דעתם.

שורה תחתונה – טמנו הוא סטודיו ומלואו של כשרון וטעמים!

למרות הדרמות הגדולות והמיותרות, דבר אחד ברור, אלעזר טמנו הוא כשרון מהלך על שתיים עם ידי זהב שחובה לטעום מהן! עם אוכל אתיופי בפרשנות שונה, תבלינים וטעמים לא מוכרים, הוא מביא לנוף הישראלי קולינריה משובחת ובלתי נשכחת. אז רוצו לטעום את טמנו והמאכלים הנפלאים שלו מהר לפני שיגמר, כנסו ללינק למטה, זאפ והזמינו מקום עוד היום, כי מדובר במסעדה מבוקשת במיוחד!