יש סושי אחר, בגבעתיים

מקומי אמיתי, כלומר, זה המתגורר ברמת גן – גבעתיים עד גבול עזריאלי יותר ממספר חודשים, מכיר היטב את היתרונות והחסרונות של האזור. היתרונות: השכירות זולה יותר (אם נשווה לתל אביב השכנה), יש חניה (שוב בהשוואה לתפוח הקטן) וישנם מיתוסים מקומיים: 'עו-בד' (הסביח האגדי), 'ויולה' (הקפה השכונתי) ו- 'טאטי'. החסרונות: רגוע על גבול הגריאטרי למי שמכור לריגושים, אין בר אחד לרפואה ו...אין כמעט סושיות הגונות.  

עכשיו ננעץ עוד יתרון, ונפל מהלוח חסרון משמעותי: לפני כארבעה חודשים נפתחה סושייה אמיתית ברחוב שיינקין הגבעייתמי, Sui סושי שמה, ואם השם מוכר לכם, דעו שזה לא כי פנטזתם עליו זמן כה רב, אלא כי קיימת סושייה כזו גם ברמת אביב.  

היה היה 

מעשה שהיה כך היה: אחת שחר אדוט, אשר ניהלה את הסניף ברמת אביב, ואחד אייל ניסים, חבר ילדות שלה, החליטו להגשים חלום משותף לבייבי משלהם, והחיבה המשותפת לסושי, כמו גם המומחיות בנושא, הובילה אותם להחליט על סושייה שתציע חומרי גלם טריים ואיכותיים. הלוקיישן נבחר מהיכרות עם האזור והדרישה שלו לסושי איכותי, לא כשר, וכזה שפתוח למשלוחים גם בשישי – שבת. 

סביבה 

אז למי שלא מכיר, נעים מאוד, רחוב שיינקין בגבעתיים, אולי הרחוב הכי תל אביבי בעיר הלא תל אביבית, משובץ בבתי קפה, בוטיקים של מעצבים, מספרות, חנויות נעליים ומה לא, וכן הוא גם זה המאכלס את מרבית המיתוסים שהזכרתי. הבעיה היחידה, הרחוב סובל ממצוקת חנייה. ממליצה לחנות בחניון בתשלום בתחילת הרחוב (פינת וייצמן שיינקין – מול קפה זליק), או לחפש בסבלנות. וזה שווה את זה. 

קהל היעד 

קהל היעד, בהתאם לרחוב, הוא מהסוג הכיפי: שכונתי, פעמים רבות קבוע, ערבוב של צעירים וצעירים פחות, ואוהבי סושי באשר הם. תוכלו למצוא שם זוג בדייט (כמו הזוג שישב לידי והתמזמז קלות מעל לרול כלשהו) או בחור שירד למטה בטרנינג וכפכפים להביא לחברה שלו משהו לאכול ולא צריך אפילו להגיד מה הוא רוצה או מי הוא, הצוות כבר מכיר אותו בשמו ובמנות האהובות עליו (כנראה מ'המיוחדים' הנהדרים). 

מנה מנצחת  

אפרופו מיוחדים, כמעט התפתיתי להכתיר את אחד המיוחדים (כולם רולים, כולם קבועים) שטעמתי למנה המנצחת, אבל הפאד-תאי עם שרימפס (45 ₪), אשר העניק לי הבזק נעים לחופשה בתאילנד לפני שנים, לקח את התואר של המנה המנצחת של הערב: לכאורה מנה בנאלית, שלא התחרתה במקוריות של המנות המיוחדות, אבל הזכירה לי את טעמו העדין של  פאד תאי אמיתי, כזה שמגישים בחופי תאילנד, לעומת מנות פאד תאי מתובלות מדי או מתוקות להחריד.  

תפריט 

אז מה באמת בגזרה הקולינארית? נראה שהמטבח מציע את כל המנות היפניות המסורתיות: ראשונות כמו אגדאשי טופו (תזכורת לעצמי לטעום בפעם הבאה), חמוצים יפניים טעמתי – יאמממ, (18 ₪), גיוזה אווז-עוף-בקר, מנה מוצלחת ביותר (32 ₪), עיקריות שונות על טהרת האטריות והאורז בתוספות שונות כדוגמת הפאד תאי, וסושי בתוצרותיו השונות, ופה נכנסים המיוחדים כמו גם הרולים הרגילים והמוכרים וקומבינציות שונות. הומלץ לנו על המיוחדים: סביצ'ה סלמון וסלמון סקין (8 יחי', 34 ₪) – עטוף באבוקדו בציפוי פנקו ובטטה צ'יפס, ספיישל lu (8 יחי', 37 ₪)- סלמון טמפורה, שרימפס טמפורה, חסה, בצל ירוק, קנפיו, מעט וואסבי וביצי סלמון, עטוף בטוביקו וספייסי מיו ו- Solo Sui (8 יח', 34 ₪) – שרימפס טמפורה, סלמון, מלפפון ועירית בציפוי פירורי פנקו ועירית. כולם רולים מוצלחים, המהווים שילוב טעמים ייחודי (וגם צבעוני), אך אם עליי לבחור, אני בוחרת בפשטות, כך שה- Solo Sui ערב לחיכי יותר מכולם.  

שווה במיוחד 

המקום מציע עסקית צהריים בימי חול (12:00 – 16:00) המאפשרת להזמין גם מנה ראשונה, במחיר העיקרית. בנוסף, וללא קשר למשפט הקודם, אך פריט מידע נוסף בתחום ה- "שווה במיוחד", ניתן להזמין מגשי סושי לאירועים המתאימים לעשרה סועדים שנשמעים משתלמים במיוחד.  

חשבון בבקשה 

חמוצים יפניים (18 ₪), גיוזה בקר, אווז ועוף (32 ₪), פאד תאי עם שרימפס (45 ₪), רול סביצ'ה סלמון סקין (8 יח', 34 ₪), רול ספיישל lu (8 יחי', 37 ₪), רול Solo Sui (8 יחי', 34 ₪), 2 דיאט קולה (20 ₪, 10 ליח'). סה"כ לזוג: 220 ₪.

*כתבה פרסומית 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי