מונדיאל 2022 החל - מי מהנבחרות תישאר במטבח

זהו, הגענו לרגע האמת, הטור הזה כבר נכתב לכם מחדר המלון שלנו בדוחא, ובעוד רגעים ספורים תישמע שריקת הפתיחה למונדיאל, חגיגת הכדורגל העולמית, אירוע הספורט הגדול בעולם.

בשבועות האחרונים קיבלתם, גולשי זאפ רסט, הצצה ייחודית אל מדדי הכוח השונים של המדינות המשתתפות, ולצד הסקירה המקיפה על איכות הכדורגל של המדינות המובילות על הדשא, הצגנו לכם את ההתאמה המעניינת שבין הכדורגל לקולינריה, בין המשחק לאוכל. סקרנו עבורכם את המועמדות ללכת עד הסוף ולזכות בגביע, וגם את אלו שיכולות להפתיע, להדהים את העולם ולהגיע רחוק בטורניר. גם למדינות האלה, יש הרבה מה להציע מבחינה תזונתית כמובן.

הפעם, עם עליית המסך על החגיגה הגדולה, נסמן לכם עוד חמישה מטבחי עילית שבוודאי נמצאים בפסגה העולמית – אבל על הדשא, סיכויי ההצלחה שלהם פחותים. לכן, אתם מוזמנים להציץ על מדד הכוח האחרון: המדינות שלא בטוח שירשימו בטורניר, אבל בוודאי שיוכלו להתנחם אחרי הכישלון הצפוי בארוחה הגונה. ואם תרצו שנגיד זאת בצורה בוטה יותר: הנה חמש המדינות שעדיף שימשיכו להתענג על האוכל שלהן, ומוטב שיישארו במטבח ולא על הדשא הירוק.

קטאר

הנבחרת המארחת והמקום שביחס לגודלו עומד לקבל תשומת לב מצד כלל העולם. קטאר היא אומה קטנטנה בלב המדבר שבזכות התעשרות קיצונית בשל מאגרי הנפט והגז האינסופיים הקיימים בה, הצליחה למקם את עצמה כאחת המדינות המשמעותיות בכדור הארץ. האמצעים וההשפעה, גם איפשרו לה להשיג כוח ושליטה על מוקדים רבים בכל תחומי החיים, ובעיקר, להביא אל המדינה את טורניר הכדורגל הגדול בתבל, ולרתק את כל העולם למשך חודש. בשל חשיבות המשימה, בקטאר טורחים, באמצעים אינסופיים, על ניסיון לייצר נבחרת כדורגל שתייצג את המדינה המארחת בכבוד. זה החל עם הקמת אקדמיות מקצועיות לבניית עתודות צעירות, גיוס מוחות כדורגל מרחבי העולם שיפקחו ויבנו את התכניות, ומחנות אימון ייעודיים, שכל תכליתם היא לייצר נבחרת מספיק טובה כדי להיראות ראויים לכוחות העילית של הכדורגל העולמי. האתגר הספורטיבי של הקטארים מרתק, אבל נראה, לפחות בשלב המוקדם, די חסר סיכוי. לסגור פערים מקצועיים ותרבותיים של עשורים רבים תוך כמה שנים, זו משימה מורכבת מאוד. לפחות בדבר אחד, לצד תשתיות הנפט והגז, קטאר תספק את הסחורה בקלות, וזו בגזרה הקולינרית. המטבח המקומי, אם אפשר לאפיין אותו בכלל, מייצג עושר תרבותי ומגוון מרשים, כמעט פיוז'ן של אוכל מהגרים, שמרכיבים את השיעור הדומיננטי ביותר של האוכלוסייה.

אז מה אוכלים? למטבח הקטארי אפשר לקרוא מטבח פאן ערבי. כזה שיודע לאמץ את המוטיבים המרכזיים של המטבח הערבי ים תיכוני. קבב, שווארמה, חומוס חמצמץ ומעולה כמו שאפשר למצוא בארץ, מאפי בשר וירק דוגמת הפאטייר והפידה, ולכולם נוספת השפעה אסייאתית גדולה מאוכלוסיית המהגרים שהגיעו לכאן מהודו ופקיסטאן. לצד הטאבון הערבי, תמיד יונח סאג' הודי, ואל המנות יתווספו תוספות של אורז ביריאני הודי משובח. אלמנט מקומי נוסף, שכן קטאר היא מדינת מדבר שנושקת לים, מגיע מכיוון קהילות הדייגים הוותיקות שמייצרות פרשנויות למאכלי דגים ים תיכוניים מהדגה המקומית. בגזרת האוכל, הקטארים ימשיכו ליהנות מפתיחות שולחן עשירות ומגוונות שיספקו כל ישראלי שיטעם מהן, אבל בכדורגל ההצלחה מובטחת פחות.

ארה"ב

זו אולי האומה הספורטיבית המובילה בעולם. הספורט מושרש בתרבות האמריקאית מילדות ועד בגרות, ובספורט המקצועני האמריקאים נמצאים בחוד החנית של כל הענפים כמעט. רק בכדורגל, האמריקאים, למרות ניסיונות ארוכים ומתמשכים, מתקשים לצמצם את הפערים מאירופה.

הפעם, בניגוד למונדיאלים רבים, עושה רושם שלארצות הברית יש נבחרת איכותית יחסית ואפילו מבטיחה, העניין הוא שהיא חסרה את הניסיון ואת הבשלות להצליח. הקביעה הזו, היא ככל הנראה זמנית, שכן את המונדיאל הבא, בעוד ארבע שנים, יארחו האמריקאים יחד עם קנדה ומקסיקו ושם, הם מכוונים ללכת הכי רחוק שאפשר. המונדיאל הנוכחי ישמש כקרקע נוחה להכנה וצבירת קילומטראז', אבל לא הרבה יותר. אגב, לא רק בספורט ארצות הברית נמצאת בטופ העולמי, גם בקולינריה. המטבח האמריקאי הוא מכתיב הטרנדים מספר 1 בעולם. העוצמה של האמריקאים באה לידי ביטוי בכך שידעו לאמץ את כל מטבחי המהגרים שהגיעו אליהם, תרגמו אותם לגרסאות מקומיות וייצאו אל העולם מחדש. בכך סיפקו בעצם מהדורה משלהם למטבחים איזוריים ורחוקים. למשל, מה שרוב האוכלוסיות בעולם מכנות "אוכל סיני" או "אוכל איטלקי" הם בעצם אוכל אמריקאי מתורגם. לצד אלו, אין באמת מנות שניתן להגדיר אמריקאיות, אלא יותר נורמות ואפיונים, כמו מנות גדולות ומוגזמות – למשל המבורגרים ששורשיו גרמניים באיכות כזו או אחרת, ובכלל כל תרבות הפאסט פוד והג'אנק כפי שאנחנו מכירים, בחלקה גם עם פרשנויות איזוריות כמו הבר בי קיו של טקסס, הפיצה של שיקאגו, המטבח הקייג'וני בלואיזיאנה, והמטבח של קליפורניה עם הרבה ירקות וחומרי גלם טריים.

 המבורגר אמריקאי. צילום: שאטרסטוק

פולין

בניגוד למרבית הנבחרות האירופאיות שצפויות ולכבוש ולהלהיב את העולם בכדורגל סוחף ואיכותי, פולין מרשימה פחות. זו נבחרת כדורגל די אפורה, שמתבססת על כוכב עילאי אחד, רוברט לבנדובסקי, חלוצה הנהדר של ברצלונה, אבל הסובבים אותו איכותיים פחות. זו בהחלט בעיה, כשהחלום הפולני הוא להגיע כמה שיותר רחוק בטורניר. הגרגרנים שבינינו, יקפצו ויגידו שאם הכדורגל הפולני היה סופג ולו מעט השראה מהמטבח הלאומי, הנבחרת שלו הייתה בטופ העולמי. אז מה כל כך מיוחד במטבח הפולני תשאלו? אתם לא יודעים עד כמה. מה שמתוייג בתפיסה הקולקטיבית הישראלית כמטבח אפור וחסר טעם, הוא בעצם הכי רחוק משם. פולין היא מדינת ענק, ומעצמה חקלאית אדירה שמתפרסת על שטח לא קטן, מה שמייצר גיוון. הרבה שורשים וירקות דוגמת תפוחי אדמה, סלקים, גזרים, כרובים וכמובן בשר צייד ודגה שמתחברים יחד לקדרות מגוונות. אבל הדבר המרשים ביותר במטבח הפולני הוא באמת העושר האינסופי של חומרי הגלם. לצד כל זה נוסיף גם פטריות במגוון עצום, פירות יער בקיץ, תפוחים ואגסים שמהם היכולת לייצר וליהנות מטעמים רבים. ולא שכחנו את הקלאסיקה, אותה אנחנו מכירים היטב. סיור בשוק בורשה יעלה באפכם ניחוחות מוכרים של שום ושמיר שבאים לידי ביטוי במנות הדגל המוכרת של הבורשט המקומי, הפירוגי ומרקי גריסים עשירים. את המנעד העצום של המעדנים, ישטפו הפולנים בוודקה, עליה מתנהל קרב ארוך שנים מול רוסיה, כשיהיו רבים שישבעו שבגזרה הזו פולין מנצחת בנוקאאוט. בקיצור, לנבחרת הכדורגל הפולנית יש עוד דרך ארוכה לעבור, עד שתתחרה במטבח הלאומי.

  רוברט לבנדובסקי. צילום: שאטרסטוק

אוסטרליה

אולי הנבחרת הכי חלשה על פי מרבית ההערכות. בניגוד לשנים קודמות, כאשר האוסטרלים נהנו מייצוא משמעותי של כדורגלנים לרחבי העולם, בשנים האחרונות מרבית הכישרונות המקומיים נשארים במדינה ולא מאותגרים על ידי כדורגלנים איכותיים יותר. מעבר לים, אל הטורניר בקטאר, אוסטרליה הגיעה ממש ברגע האחרון, בהזדמנות האחרונה, ונראה שבכך יסתכמו הישגיה. כל דבר פרט למקום השלישי או הרביעי בבית, יהווה סנסציה בקנה מידה עולמי. לכן, האוסטרלים ייאלצו להתנחם באוכל האדיר שניתן למצוא במדינתם וליהנות מהשפע האינסופי שלהם בגזרה הקולינרית. בהרבה מובנים ניתן לאתר כמה נקודות השקה לנעשה בישראל, לפחות בכל הנוגע לכך שהמדינה מורכבת מקהילות מהגרים רבות מכל העולם, שהיו צריכות להתאים את עצמן לחומרי גלם חדשים. בסופו של יום, המטבח האוסטרלי הוא מאוד אקלקטי עם הרבה השפעות כלל עולמיות - יווניות ואיטלקיות ועד אינדונזיה, תאילנד ושאר השפעות מדרום מזרח אסיה. כל ההשפעות הללו נשענות במידה רבה על יסודות בריטיים, שכן אוסטרליה הייתה מושבה של האימפריה הבריטית במשך שנים רבות. לדוגמה, מעניין לראות איך הרוסט ביף הבריטי קיבל את התרגום שלו לבר בי קיו האוסטרלי, מדינה שאוהבת מאוד לצלות את הבשר שלה על האש. האוסטרלים מקפידים על האוכל שלהם, בדגש על בישול מהיר, רענן, צבעוני וקליל. מה שבמידה רבה גם מזכיר את האנשים עצמם. את האוכל ישטפו האוסטרלים עם הרבה מאוד בירה מעולה בייצור מקומי, ושלא לדבר על תעשיית היין המפוארת שלהם. בניגוד לכדורגל, באוכל - הצליחו האוסטרלים לייצא טרנדים מלהיבים דוגמת ארוחות בוקר עשירות ובראנצ'ים מלהיבים שסיפקו השראה לכל העולם.

 ברביקיו אוסטרלי. צילום: שאטרסטוק

טוניסיה

כמו חבריהם לבית המוקדם, האוסטרלים, גם הטוניסאים מסומנים כאחת הנבחרות החלשות ביותר במונדיאל. כזו שתתקשה מאוד להבריק, והישגה הגדול ביותר הוא בעצם העפלתה לטורניר. בניגוד לעבר, בו התאמצו הטוניסאים לחפש אחרי ספורטאים שהיגרו מהמדינה וגדלו ברחבי אירופה, הפעם הנבחרת הטוניסאית מורכבת יותר מילידי המדינה, טוניסאים מבטן ומלידה. ועדיין, זה לא אמור לעזור להם יותר מדי מול נבחרות איכותיות מאוד כמו צרפת ודנמרק, אותן יפגשו כבר בתחילת הטורניר.

בניגוד לכדורגל, בגזרת המזון טוניסיה היא אימפריה. איפיונים מהודקים ומסורות ארוכות שנים מהוות את הבסיס למטבח הצפון אפריקאי, כשהשפעותיה של אירופה המעודנת מצרפת ואיטליה מורגשות מאוד באיזורים הצפוניים של המדינה הנושקים לים בערים, כמו: טוניס, סוס או ביזרט. זאת, בניגוד או בשילוב להשפעות הברבריות של יושבי מדבר הסהרה מדרום, בערים כמו גאבס או תאטווין. כשמחפשים את החוט המקשר לצפון ולדרום מאתרים מיידית את משחות הפלפלים, האריסות למיניהן שמופיעות בכל מקום כמו הלימון הכבוש, הקוסקוס וכן את הממתק הלאומי של טוניס:  הבוטרגה, או אדמחוט כפי שמכונה בעגה המקומית: ביצי הדגים שעטופים בשעווה ומהווים נישנוש טוניסאי קסום. לצד כל אלה, תמצאו בכל פינת רחוב או על אם הדרך דוכני סנדוויץ' טוניסאי מעולים בפריקסה או באגט, בריק ממולא בטונה, תפוחי אדמה צלפים וביצה רכה, וכמובן שספינג'ים מסוכרים ברמה עולמית. לא סתם אגן הירכיים של הציבור הטוניסאי רחב יותר מהמקובל בשאר העולם. קשה לעמוד בפיתוי של המאכלים השמנים והטעימים כל כך, ובטח שקשה לשחק אחר כך כדורגל.

ישר מהטאבון. צילום: שאטרסטוק


לכניסה למתחם המונדיאל ברסט לחצו כאן>>