מונדיאל 2022 בקטאר – על אוכל וכדורגל

איזה אושר. הספירה לאחור בעיצומה וממש בעוד זמן קצר יצא לדרך המונדיאל, אירוע עוצמתי ורב משמעות שחצה מזמן את הגבול של עוד אירוע ספורט. זה לא רק גביע העולם בכדורגל, אלא ועידת פסגה עולמית שאין בה בלעדיות לנושא הספורטיבי – מפגן רב חשיבות ברמה התרבותית, חברתית, כלכלית ומה לא בעצם. המונדיאל הנוכחי, שיצא לדרך בעוד כשבועיים, הוא יחיד מסוגו. ראשית, זה אירוע עולמי ראשון בסדר גודל כזה המתקיים במדינה ערבית, קטאר. משמעותית לא פחות היא העובדה, שבניגוד לכל המונדיאלים הקודמים שהתקיימו בתחילת חודשי הקיץ, הנוכחי כפי שהבנתם, מתקיים בחורף. הסיבה, כמובן, היא מזג האוויר הבלתי אפשרי במדבריות המפרץ בחודשי הקיץ. זה לא שאת פניהם של גדולי כדורגלני תבל יקדם מזג אויר חורפי ונעים - במהלך החודש הקרוב הטמפרטורה הממוצעת בקטאר היא 30 מעלות. "קריר" במושגים קטאריים, הוא קיץ באמצע החורף האירופי, היבשת שממנה מגיעות מרבית הנבחרות ובה משחקים מרבית השחקנים בתבל, גם אם הם מייצגים מדינות שאינן אירופאיות.

עכשיו מגיע השלב שבו אתם נעצרים. "רגע". אני בזאפ רסט או בערוץ הספורט? לא אמורים להיות כאן רק תכנים על אוכל? אז זהו, שכן, אבל בין אוכל לכדורגל מפריד קו דק ביותר, וניתן לאתר המון נקודות דמיון בין שני העולמות המגוונים והאדירים הללו, האוכל והכדורגל. שניהם פורטים בסופו של יום על אותם מיתרים עוצמתיים של רגש. עבור רבים, ביס טעים, שווה ומצמרר לא פחות מגול דרמטי בדקה ה-90. החל מהיום ולאורך המונדיאל, נשאף לשקף לכם את הלכי הרוח לקראת הטורניר וגם בעיצומו, הישר מדוחא. ננסה להתעמק בקשר המפתיע שבין עומק ואיכות המטבח לאיכות הכדורגל, ונקיים מבחני כוח וניתוחים בהתאם לבישולים ולשערים. אז מי הולך לחגוג בסוף החודש? בגדול כל השותפים לחגיגה עומדים בפני חודש מסעיר ומשלהב, אבל רק נבחרת אחת, מדינה אחת, תניף את הגביע המוזהב. באופן מפתיע מאוד, חמש הנבחרות המועמדות ללכת עד הסוף ולזכות - כולן זוכות עבר בגביע העולם בכדורגל - מגיעות ממדינות עם רפרטואר קולינרי עשיר ומסורות בישול ארוכות שנים, ואנחנו גאים להציג לכם אותן ולקיים את הקישור התרבותי-קולינרי, להלן מדד הכוח רגע לפני הטורניר הגדול:

ברזיל - קפיריניה וגביע העולם

לפי כל המומחים, מדינת הענק מדרום אמריקה היא המועמדת המובילה לזכייה בגביע העולם. קודם כל בגלל המסורת. ברזיל היא הנבחרת המצליחה ביותר בתולדות המשחק, וזכתה בגביע כבר חמש פעמים לאורך השנים, דבר שאף נבחרת לא עשתה לפניה. אמנם חלפו עשרים שנים מאז הזכייה האחרונה, אבל הפעם התחושה בקרב רבים היא שברזיל יכולה לעשות זאת. כשבאים לנתח את אופייה ואיכויותיה של נבחרת ברזיל, מוציאה קווים מקבילים למטבח הברזילאי. האוכל בברזיל אמנם מעולה, כך מעיד כל מי שביקר וטעם, אבל הוא איננו סימן ההיכר המוביל של המדינה, בטח לא כמו הכדורגל. יש קווים מקבילים בין האוכל לכדורגל, והם נעוצים בגיוון העצום ובמבחר. ברזיל היא מדינת ענק, וכשם שקשה לאפיין מטבח אחד, כך קשה לאפיין את שחקניה שגם הם מגוונים ומרתקים. לצד להטוטני על, קוסמים עם הכדור, קיים גם מגוון שחקנים טקטיים, לוחמים וחכמים. 

המטבח הברזילאי, הוא בעצם תכלית החיבור שבין חומרי הגלם הילידיים, בהם הירקות המיוחדים של אזורי האמזונאס והג'ונגלים כמו הפלנטיין, היוקה והקסאבה שפחות מוכרים לנו, אך השורשים העמילניים המופלאים הללו מייצרים מעדנים. המטבח הברזילאי מקבל את איפיונו כשחומרי הגלם הללו פוגשים את המאכלים שהגיעו מהעולם הישן באמצעות המהגרים הרבים, מאפריקה ומאירופה. מנות הדגל של ברזיל, שאף מטבח מקומי אינו שלם בלעדיהן, הן הפאו קז'ו, כדורי לחם גבינה שעשויים מטאפיוקה, המוקקה, קדירת פירות הים, וכמובן התבשיל המפורסם מכל: הפז'ואדה, סוג של חמין אם תרצו. תבשיל בשר ושעועית שחורה בבישול ארוך, שלצד מרכיבים נוספים הוא סעודה של ממש ואיתו הברזילאים פותחים שולחן. מהניתוח הזה אפשר כבר להבין שהמטבח בדרום ברזיל, לא מזכיר במאום את זה שבצפון, מה שבמידה רבה אפשר גם לומר על נבחרת הכדורגל: אי אפשר להתכונן אליה, ואין לדעת מניין תבוא הסכנה. כמות הכשרון הגולמי מפלצתית, מגוונת ובלתי נגמרת. מעל כולם הסופרסטאר ניימאר, כוכבה של פאריס סן ז'רמן, אבל גם בלעדיו אי אפשר להמעיט בהערכת הכישרון האינסופי שלהם: ויניסיוס מריאל מדריד, קאסמירו ממנצ'סטר יונייטד ועוד. אם ברזיל תצליח לעמוד בשאיפות של עצמה ולהגשים את החלום, הקפריניה תזרום כמים והפז'ואדה תחולק ברחובות לחוגגים.

ארגנטינה - צ'וריסוס וכדורגל

שכנתה מדרום של ברזיל, היא עוד מדינה שבה הכדורגל הוא הרבה יותר ממשחק. כנסיות כדורגל נפתחו בלא מעט מקומות, ותכליתן להלל את הכדורגלנים הקדושים שהביאו את המדינה להישגים.  
ארגנטינה היא מולדתם של שניים מענקי המשחק בכל הזמנים. הראשון, שזכה מזמן למעמד של אל, הוא דייגו ארמנדו מראדונה המנוח. גאון מטורף, להטוטן שהכדור נדבק לו לרגל והאיש שהוביל, כמעט לבדו את ארגנטינה לזכייה היחידה והאולטרה מרגשת שלה בגביע העולם בשנת 1986. הכוכב הנוכחי של ארגנטינה הוא מי שמוגדר ככדורגלן הטוב ביותר בדור הנוכחי ואולי מאז ומעולם – שם שמוכר בכל בית ובכל נקודה על פני הגלובוס: ליאו מסי.
מסי יגיע אל הטורניר בקטאר כשהוא כבר בן 35, וזה יהיה הטורניר האחרון שלו לפני הפרישה. בארגנטינה מפנטזים של הריקוד האחרון של מסי, האיש שזכה בכל והשיג את הכל, פרט לגביע העולם. 

מי שעוקב אחרי מסי ברשתות החברתיות, מקבל הצצה אל האהבה הגדולה שלו אחרי הכדורגל, וכמעט של כל ארגנטינאי: בשר על האש. חגיגת האסאדו הארגנטינאית היא הרבה יותר מסתם ארוחה או "על האש" עם החבר'ה. זה כבר עניין תרבותי של ממש. בדומה לשכנה מצפון, ברזיל, גם המטבח הארגנטינאי מושפע מהגיאוגרפיה. זו מדינה של ערבות ומישורים שמאפשרת תעשיית בקר עצומה ומשגשגת, כשבניגוד לברזיל, ניתן לאתר בה הרבה מאפיינים אירופאים. מפיצה ייחודית המושפעת מאיטליה, חביתת ביצים ותפוחי אדמה אדירה ששורשיה ספרדיים, עוגיות האלפחורס ונקניקיות הצ'וריסו שאתם מכירים – אבל לפני ומעל הכל: בשר בשר ועוד בשר על האש. לו הביצועים על הדשא יזכירו את הביצועים של האנשים על הגריל, ארגנטינה תגיע רחוק. 

צ'וריסוס ארגנטינאיות. צילום: שאטרסטוק

צרפת - כוכבי מישלן וספורט

עליהם באמת אין יותר מדי לומר. אלופת העולם המכהנת, ובתחושה של רבים ממומחי המשחק, היא זו ששולטת במשחק בעשרים השנים האחרונות, עם כמה עליות ומורדות, אבל דומיננטיות מרשימה ביותר. צרפת היא גם אימפריית האוכל הקלאסית שמנצחת כל יריב. על הדשא, הצרפתים יצרו את הכוכב הגדול ביותר בעת הנוכחי, קיליאן אמבפה, שמוגדר כיורש של מסי ורונאלדו, והאיש שבגיל 19 הוביל את הצרפתים לזכיה בטורניר האחרון. עכשיו, לקטאר הוא מגיע בשל יותר, מנוסה יותר, ובמידה רבה מוצלח עוד יותר מהגרסה המופלאה שהציג לעולם לפני ארבע שנים. אחד המקומות המרתקים במונדיאל הוא חדר האוכל של נבחרת צרפת, שבניגוד לשתי המדינות שדורגו כאן לפניה, היא מדינה של אוכל הרבה לפני הכדורגל המופלא שהיא מייצרת. צרפת היא זו שאחראית יותר מכל למיצובו הגלובאלי של אוכל כתרבות, כמדע וכחוויה ולא רק כמשהו שנועד לשבוע ממנו. טכניקות, סגנונות והיסטוריה ארוכת שנים של מסורות מתפתחות מציבות את צרפת בפסגת העולם הקולינרי, כשהביטוי המובהק לכך הן כמובן מנות הביסטרו הקלאסיות (מרק בצל, טרטר, סלטי חסה, עוף ביין, סטייקים ברטבי שמנת) והרשימה כל כך חלקית וארוכה. השפים המובילים בעולם מגיעים מצרפת, יש שם הכי הרבה מסעדות עם שלושה כוכבי מישלן, וכמובן מנעד ומגוון אינסופי של מנות שנולדו במערב אירופה, ובסוף הגיעו לכל שולחן בכל נקודה בעולם עם הפרשנות המקומית. גם נבחרת הכדורגל של צרפת היא מגוונת ואינסופית. כל אלה שמבינים בכדורגל טוענים שהעבודה הכי קשה של מאמן צרפת היא לא בהכנה הטקטית והמנטלית של הנבחרת למשחקים (כמו בכל הנבחרות היריבות) אלא בעצם האתגר לבחור את השחקנים הטובים ביותר מתוך מאגר בלתי נגמר של כישרון עצום. עוד לא הייתה נבחרת שהצליחה לזכות בגביע פעמיים ברציפות מאז 1962, ואם תעשה זאת, צרפת תיכנס לספרי ההיסטוריה. ובגדול. 

נבחרת צרפת. צילום: שאטרסטוק

אנגליה - פשטידת רועים ועוד

בעיני עצמם, האנגלים הם הטובים בעולם בכל. בחלק גדול מתחומי החיים, הם גם הוכיחו שהם צודקים. בכדורגל ובמטבח אפשר להתווכח, אבל גם שם לאנגלים יש קבלות נאות. אנגליה היא מולדת הכדורגל. המקום הראשון בעולם המערבי שבו החלו לשחק ולפתח את המשחק, ששורשיו הגיעו ממשחקי כדור מוזרים ברחבי אסיה. לאנגליה גביע עולמי אחד, בו זכתה בשנת 1966. מאז, חוו האנגלים רק הפסדים כואבים ומפחי נפש, אבל בשנים האחרונות נרשמת התעוררות מרשימה. במונדיאל האחרון אנגליה נעצרה בחצי הגמר, ובאליפות אירופה הגיעה עד לגמר, שם נוצחה בפנדלים כואבים. בדומה למטבח האנגלי שבמשך שנים נראה והוצג כאפרפר, שמן, משעמם ולא מזמין, אנגליה חוותה שינוי גדול בשנים האחרונות. בכדורגל היא החלה לייצר כשרונות גדולים והחלה לנצח באופן שלא עשתה בעבר. במטבח האנגלים החלו להתעמק בתנובה המקומית ולהצטיין בה, עם גידולי בקר וצאן, ירקות אדמה וגבינות, ובעיקר לייצא לעולם שפים שהם כוכבי על תקשורתיים כמו גורדון ראמזי וג'יימי אוליבר המוכרים בכל בית בעולם, ומי שנחשב לאחד השפים המוערכים בתבל: הסטון בלומנטל. כמו במטבח, גם על הדשא: אנגליה צפויה להגיע הכי רחוק שאפשר, ובסוף, איכשהו, תתאכזב.  

ספרד - על טאפס, פאייה ומה שבניהם

הרחק מארבע המועמדות הראשונות לזכייה, ניצבת לדעת המומחים, ספרד. מדינת השמש הים תיכונית היא אימפריה ספורטיבית מופלאה, עם דומיננטיות קיצונית כמעט בכל ענפי הספורט. אחרי שנים של בינוניות, שינו הספרדים גישה ותכניות עבודה, ועברו להצטיין. לשיא הגיעו הדברים לפני כעשור, אז ממש שלטו בעולם הכדורגל כשזכו ברצף באליפויות אירופה ובמונדיאל. בעת הזו, ספרד נמצאת בתקופת מעבר בין כוכבים, חילופי דורות, כך שסיכוייהם אינם גבוהים, אבל עם חומרי גלם שכאלה, יכולה בסוף לצאת מנה מופלאה. כמו שחקנים מגוונים על הדשא, גם המטבח הספרדי הוא עשיר ושונה בכך שהוא מורכב ממטבחים איזוריים רבים ומגוונים, כשהשוני ביניהם תלוי מאפיינים גיאוגרפיים או לאומיים, דוגמת הבאסקים או הקטלונים. עוצמתה של ספרד היא במסורת שלה, גם על הדשא וגם במטבח, שבדומה לצרפתים הוא מבוסס על מתכונים מתחילת האלף הקודם עם מאפיינים יחודיים כמו תרבות הטאפאס והפינצ'וס, מנות קטנות ומגוונות. עוד אלמנט ייחודי לספרדים זו אכילה מאוחרת בלילה המתאזנת עם הסייאסטה, מנוחת הצהריים. בספרד תמיד יציעו בשר חזיר, נקניקים, גבינות צאן לצד דגה ופירות ים. עם תעשיית יין מהמובילות בעולם ושמני זית שאין שניים להם, גם על הדשא ספרד מגוונת ומפתיעה. שחקנים בעלי כישרון עילאי ואפיונים שונים הופכים את הנבחרת הספרדית לכזו שאין לדעת מניין תכה בך. 

טאפסים ספרדיים קלאסיים. צילום: שאטרסטוק

אלו חמש המועמדות שלנו  ושל כל המומחים העולמיים ללכת עד הסוף. בשבוע הבא, נציג לכם את חמש המועמדות להפתיע במונדיאל.

קרדיט צילום תמונת שער: איציק בלניצקי

לכניסה למתחם המונדיאל של רסט הקליקו כאן>>