פריים יוצאת מהמסגרת

וידוי 
לא מעט פעמים עברתי ליד "פריים" ברמת החי"ל, ולא מעט פעמים חשבתי לעצמי: "מתי אגיע לאכול כאן?" אני יכול להגיד שהסיבה שבגינה טרם מצאתי את עצמי סועד בפריים, היא בגלל שאני בכלל גר בדרום תל אביב ואם אני כבר מגיע לרמת החי"ל, לרוב זה למסעדה כזו או אחרת שנקבעה מראש (כנראה לא על ידי כי לטעמי המסעדות הטובות ביותר בעיר פשוט נמצאות ברדיוס של עד חצי קילומטר מסלון ביתי). אני יכול להגיד את זה, אבל זו לא תהיה האמת כולה; הדבר הנוסף שתמיד העסיק את מוחי בהיקשר למקום הוא בעיית האקלקטיות: באופן אוטומטי אני נזהר ממסעדות שבתפריטיהן תוכלו למצוא אוכל אסייתי ובאותה נשימה שיפודים, קבבים ובשרים על האש ופריים היא מסעדה שכזו. מצד שני, כבר לפחות חמש שנים שהביקורות לא מפסיקות להלל אותה. אז למי להאמין? לבטן שלי.

אשת חי"ל
הנסיכה סיימה יום עבודה (חוצפה, לתת לבת מלוכה לעבוד משרה מלאה) ושנינו קיפצנו על הכרכרה (קו 142) לכיוון רמת החי"ל. כעבור מחצית השעה כבר היינו ישובים במרפסת העץ של פריים, מצטננים עם שתי כוסות גוורטצרמינר בלו נאן  ומעיינים ארוכות בתפריט. "מסתדרים?" שאל קול מאחורינו, קולה של ציפי מנהלת המסעדה, שכנראה ראתה אותנו מדפדפים כמה פעמים יותר מדי ונחלצה לעזרה. שיחה על התפריט הפכה לשיחה על מנות מיוחדות שהפכה לשיחה על אוכל אסייתי בכלל שהפכה לשיחה על יפן! מהשיחה גילינו שציפי היא אשת חיל אמיתית ובמשך יותר מ-20 שנה (!) ניהלה את המסעדות האסיתיות הטובות והנחשבות ביותר בתל אביב. עם כל כך הרבה ניסיון הפקדנו את ההזמנה בידיה הנאמנות וחיכינו למבחן התוצאה. 

מבחן התוצאה 
שתי המנות הראשונות שקיבלו את פנינו היו באמת מצוינות אבל אותי לא משכנעים בכזו קלות! נכון, סלט הוואקמה היה גדול, רענן וחי וליווה אותנו לאורך כל הארוחה ונכון, מנת הפופקורן שרימפס שהכילה נתחי שרימפס בטמפורה ורוטב יוזו ספייסי הייתה כל כך ממכרת שמיד אמרתי לנסיכה: "בואי נזמין עוד שניים כאלו, ונסגור את הערב". כל זה נכון, אבל אני לא מיהרתי לקשור כתרים לראשה של פריים. ואז הגיע הסושי.

ראשונה הגיעה צלחת ריבועי אורז מטוגנים ועליהם נתחי טונה (ניגירי קריספי רייס שלא הזכירו לי אף ניגירי או אפילו סושי שטעמתי מעודי. הבנתי עד כמה נהנתי מהניגירי רק לאחר 3 דקות כשהצלחת התרוקנה, הנסיכה בהתה בי במבט המום ובעיקר – כשגיליתי שלא נגענו בכלל בצלוחיות הסויה, טריאקי או ספייסי מיונז. פשוט אין צורך. הפריכות של האורז עם הטריות של הטונה חוזרים אליי עם כתיבת שורות אלו. רול נוסף גדול ולבן במיוחד – הפתיע אותנו אך המלצר מיהר להסביר: "רול סוי פפר צמחוני". לכאורה רול אינסייד אאוט  רגיל, אך במבט שני מגלים כי במקום אורז עטוף הרול בדפי סויה וממולא באבוקדו, טמאגו, עגבניה ורוקט. שוב נוצחתי בנוק - אאוט והפעם אין כבר צורך לספר שצלוחיות הרטבים נשארו מלאות.

בין יפן לארגנטינה
לאחר ששוכנעתי לחלוטין באיכות המטבח האסייתי הייתי חייב "להשתכנע" באיכות הבשר ומה יותר משכנע מסטייק אנטריקוט "קובה"? למי שפחות בקיא בקר מסוג "קובה" נחשב לבשר הבקר האיכותי בעולם, מקורו מיפן והוא ניחן בפיזור שומן ייחודי ש(בין היתר) הופך אותו לבשר רך במיוחד. כל "קובה" שאכלתי בחיי היה חוויה בפני עצמה וכך גם האנטריקוט בפריים. נתח הבשר הוגש אל השולחן ולצערי הנסיכה עוד לא התמלאה לחלוטין מהראשונות והסושי (ידעתי שהייתי צריך להזמין לה קינוח במקביל). "שמחתי" לחלוק את הנתח העסיסי עם זוגתי שכן באמת לא כל יום יוצא לך להיתקל בסטייק שכזה אפילו ברמת החי"ל שמאכלסת כמה ממסעדות הבשרים הידועות בעיר. כמו באהבה אין קץ, השאירה לי הנסיכה את הביס האחרון של האנטריקוט ואני – השארתי אותה עם הקינוח - Frame  ברולה שהוא למעשה גנאש שוקולד בליווי קרם ברולה, רוטב שוקולד לבן ובננות מקורמלות, או במילים אחרות ממש ממש טעים (מצטער, קינוח כל כך טעים לא צריך עוד סופרלטיבים.)

הנסיכה, שעובדת בסמוך לרמת החי"ל כבר החלה לברר מול המלצר פרטים בנוגע לאירוע שהחברה שלה רוצה לעשות (כן, גם אולם האירועים של פריים מפתיע) בעוד אני מתרווח לי עם כוס היין, מלא באוכל משובח, צופה במסך פלאזמה ענק  וחושב לעצמי: "תפסיק לחשוב לעצמך ותתחיל להקשיב לבטן שלך! בסוף, היא תמיד צודקת..."

חשבון בבקשה
סלט וואקמה – 52 ₪
פופקורן שרימפס – 69 ₪
שתי כוסות יין גוורצטרמינר – 64 ₪
ניגירי קריספי רייס – 59 ₪
רול סוי פפר צמחוני – 45 ₪
אנטריקוט קובה – 158 ₪
Frame  ברולה – 44 ₪
סה"כ – 491 ₪

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי