לה ברנז'ה

מערכה ראשונה
דווקא עכשיו, מפני שאנחנו חיים פה על הר הגעש החם הזה ומצליחים לשרוד את חודש אוגוסט הארור, זה הזמן לקצת הפוגה אירופאית. אני, שהפרוטה אינה מצויה בכיסי, מתלבטת בכל קיץ מה עדיף יותר: פרידה מכמה מאות יורו (במקרה שלי זה תמיד פאונדים) לטובת ביקור בממלכה הבריטית או מציאת חלופות קצרות ונאות היכולות להשקיט את חיידק הנדודים לזמן מה. השנה החלטתי. אני נשארת. עד שהר הגעש התל אביבי הזה לא מתפרץ, אני כאן!

מערכה שניה
חיפושיי אחרי האלטרנטיבה המקומית הובילו אותי היישר לתוך פארק הירקון. בין שבילים רבים וסבוכים אבדה דרכי למצוא את מסעדת לה בוהם. "איזו הרפתקה" קרא בעלי, "אמרתי לך להחנות קרוב" השבתי. עלינו על שבילים, טיפסנו על גבעות, כמעט ונדרסנו על ידי המוני רוכבים על אופניים והנה מתנוסס מולנו שלט קטן - "לה בוהם".

מסעדת לה בוהם מריחה אירופה כבר מרחוק, בזה אי אפשר לטעות. בלב הפארק וריח המנגלים קם לו נווה מדבר חו"לי רציני ביותר. נכנסנו בתוך שער ברזל כמו מדובר באחוזה באגם קומו באיטליה. ברחבה הגדולה שנפרסה לפנינו מוקמו להם שולחנות וכסאות ברזל מפורזל, מזרקה נאה ובר גדול במרכז. הכל צועק רומנטיקה.

אנחנו בחרנו לשבת בפנים, ובפנים מדובר כבר באופרה אחרת לגמרי: שנדלירים מנצנצים, ריהוט עתיק ושולחנות כבדים ותקופתיים. פשוט חגיגה לאוהבי העיצוב. סופגים את האווירה הספק פריסאית, ספק איטלקית, ספק מזרח אירופאית, הבנו באחת שאם ישנו איזשהו ספק – אז אין ספק הרעב מתחיל לבעבע.

מערכה שלישית
לה בוהם היא מסעדה ים תיכונית עם נגיעות צרפתיות. על המטבח אמון השף מורן לידור, ממעשה ידיו ניתן ליהנות מטפאסים שונים, מנות מעניינות וקינוחים שלא טעמתם בשום מקום אחר. הזמנו טאפס של טונה צרובה עם הל וזרעי חרדל (28 ₪) ושתי מנות פתיחה: כריך הרץ עם גבינת פקורינו, עלי חרדל, עגבניה וריבת בצל (42 ₪) ועגבניית גינה במילוי גבינות צאן על מצע קרפצ'יו מלפפון (32 ₪). העגבניה היתה עגולה ומושלמת ומתוכה יצאה תערובת מעודנת של גבינה טעימה שנאכלה בשקיקה עם הטונה. הכריך העסיסי לא השבית את השמחה. חלקנו בו בהנאה גדולה.

למנות עיקריות הוגשה לנו מנת רביולי ריקוטה בחמאה צהובה, שום, צנוברים וגבינה כחולה (45 ₪). הטעם החמאתי היה מובהק ומכיוון שחובבת חמאה אני - אשריי... בעלי הזמין פילה בס על מצע של פירה חומוס בקרם לימון וג'ינג'ר (72 ₪). הפירה היה כאן ללא ספק גולת הכותרת, והתנייד על הגבול שבין ממרח חומוס גרגירי לבין פירה – מעדן.
הקינוחים במסעדת לה בוהם הם ללא ספק הקטרזיס בכל האופרה הזאת. אל שולחננו הוגשה גלידת וניל משובחת עם טחינה גולמית, סילאן, צנוברים ושערות חלבה – לא התעלפתי מהשילובים אבל מה זה משנה, העיקר היצירתיות.

מערכה רביעית
מסעדת לה בוהם היא לא סתם עוד מסעדה, היא גם מיועדת לאירועים ויכולה לאכלס 260 איש בקלות. מיקומה בלב הפארק הוא רק יתרון יחסי אל מול האיכות הבאמת אירופאית של המקום. בדרך חזרה מהמסעדה אל האוטו לא יכולתי שלא לזמזם פוצ'יני. ככה זה, אירופה יודעת לקחת אותך רחוק.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי