יפה תשיר לנו סולו

הפעם נשלחתי למחוזות מוסיקליים במיוחד - המפעל ההמוני לייצור הזמרים הבאים, גבירותיי ורבותי קבלו במחיאות כפיים סוערות את ה-פ-א-נץ' ל-יין.

בכניסה נשאלתי לאן פני מועדות. המקום עורך אירועים ואינו פתוח כל יום לקהל הרחב. למרות זאת, הצלחנו להסתנן פנימה. הפאנץ' ליין הוחשך, הערב יש ליפה מסיבת הפתעה (!) והיא עדיין לא יודעת מזה. והנה אנחנו מוצאות את עצמנו, רעות ואני, עומדות בדממה מוחלטת עם עוד 100 איש ומחכות לבעלת השמחה. אחרי רבע שעה במקום חשוך עם עשרות זרים (לי) שמתלחששים וכל רגע מקפיצים אותך: "ששש....היא באה" עד שהיא באמת באה. יפה נכנסת, האור נדלק, הפלאשים מתקתקים והזמרים כובשים את הבמה עם "היא לא דומה...". הלחלוחית בעין לא איחרה לבוא. ואני אפילו לא מכירה את יפה.

התיישבנו ליד השולחן כמו אורחים מהמניין ולקחנו חלק בערב. תחילה הוגשו לנו הסלטים. התחלנו עם לחם שנאפה במקום עם עשבי תיבול וסלט פטריות מוקפץ - פטריות שמפיניון טריות, ירקות ואגוזים ברוטב סויה ודבש (49 ₪ ללא אירוע) וטורטיית סלמון טעימה במיוחד (35 ₪). על השולחן נרשם התפריט במיוחד לאירוע: 3 ראשונות, עיקרית לבחירה ואחרונות. אוכל לא חסר. בין הראשונות, העיקריות והאחרונות, המלצרים שוזרים לנו מלאן הפתעות.

סיימנו עם הראשונות והמלצרים כובשים את הרחבה בשירה. בין לבין מגיעים לשולחנות בניסיון משעשע לשלב את האורחים, לגלות את הכוכבים הבאים ובעיקר לשמייח. לעיקריות בחרתי דואט בשרים של פרגית ופילה בקר בחרדל ופלפל (85 ₪). הפרגית רכה וטעימה ואילו הפילה עבר מעט את מידתו הרצויה, חבל. רעות בחרה בסטייק אנטריקוט (89 ₪). רגע אחרי הביס האחרון מהעיקריות, הצלחות נאספו ודנה, המלצרית שלנו שרק לפני רגע הגישה לנו בחינניות את המנות, תופסת בידה מיקרופון ויוצאת לסולו מרטיט בצרפתית. הורשמנו.

עוד לא הגענו לאחרונות, אבל האווירה ביומולדת של יפה כבר ממש קצבית - הזמרים משלהבים את הקהל עם צביקה פיק והקהל  מצידו הולך על זה - נוטש את השולחנות ומצטרף להילולה. אין ספק ששלומי, בעל הבית והוגה הרעיון, ודור אלכסנדר, המנהל המוסיקלי של המקום (ושל "הכל עובר חביבי"!) פיתחו קונספט ייחודי שקשה לחקות. 15 שנה (!) עומד לחגוג הפאנץ' ליין, מראשוני רחוב הארבעה שנתנו מענה לחוגגים אלטרנטיביים.

מנות אחרונות מוגשות לאורחים של יפה. אנחנו קיבלנו טירמיסו ורצועות שוקולד עם נגיעות בננה. סוף מתוק לערב מרגש ושמייח. ולפעמים גם החגיגה של יפה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת: שלום למלצרים, זמרי הדור הבא, שלום ליפה ולבני משפחתה וניפגש בפעם הבאה. שיר של ריטה נדבק לנו ולא שיחרר, הגשם ירד ואנחנו נשארנו חזק ב"ערב כחול עמוק...". לא נורא, נקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי