משווקים את ישראל מהבטן

אומרים שהפרינט מת ושההווה שייך לאינטרנט, ובמיוחד לבלוגים, שהטובים שבהם זוכים לכמות צפיות שעיתונאי ממוצע יכול רק לחלום עליה. בחו"ל ההיקף כמובן גדול בהרבה, ובלוגרים מובילים גורפים עשרות ומאות אלפי כניסות בחודש. אם כך, למה לא להשתמש בפלטפורמה החינמית למטרות טובות? בועז מלניק ממארגני Taste of Israel, פרויקט סטודנטיאלי-התנדבותי, מדגיש, "הרי אוכל הוא שפה אוניברסלית שיכולה להוות גשר בין אנשים, עמים, תרבויות ודתות, וישראל נחשבת למעצמה קולינרית בזכות קיבוץ גלויות והשילובים בין ישן לחדש. בלוגרים מחו"ל שמסיירים בארץ יכולים להכיר את ישראל דרך המטבח ולשנות את תדמיתה בחו"ל".

מכוונים מטרה
הרקע: 24 סטודנטים מהמרכז הבינתחומי נבחרו לייצג את הקמפוס בהתמחות StandWithUs Fellowship, תכנית דיפלומטיה ציבורית שמטרתה להכשיר את מנהיגיה הבאים של מדינת ישראל ולחנך להסברה נכונה ואמיתית. המטרה: מסע קולינרי ייחודי ברחבי הארץ, שבמהלכו ייחשפו מובילי דעת קהל בתחום זה למגוון טעמי המטבח הישראלי.  "הקמנו צוות לאיתור הבלוגרים הנכונים תוך הצבת רף מינימום של 100 אלף כניסות לחודש", אומר עידן ולודינגר, חבר נוסף בגוף המארגן, "בתום התהליך נבחרו שישה בלוגרים מארה"ב, סינגפור וספרד עם סך כולל של יותר משני מיליון כניסות לחודש". ארגון הביקור ארך כשישה חודשים שבמהלכם גויסו עשרות אלפי שקלים כתרומה ממשרד התיירות, התאחדות הסטודנטים הארצית וארגונים נוספים, ותוכנן לו"ז שממפה את הקולינריה הישראלית מצפון לדרום באופן המקיף ביותר שאפשר בחמישה ימים. "המטרה הייתה להציג לא רק מסעדות גורמה אלא שווקים, יקבים, חנויות תבלינים ושאר תחנות בדרך של האוכל מהשדה לצלחת".

עושים שוק
את יומם האחרון בישראל פתחו הבלוגרים בביקור קצרצר בשוק הכרמל ומשם נסעו לשוק החדש בנמל יפו. חלל קריר מקבל את פניהם וכולם נאנחים לרווחה. "לא תיארתי לעצמי שכל כך חם פה", אומרת איימי שרמן, מחברת ספרי בישול ובעלת הבלוג cookingwithamy, שמאז הקמתו הספיק לצבור מעל 3 מיליון מבקרים ונבחר על ידי מגזין פורבס לאחד מחמשת בלוגי האוכל המובילים בעולם ועל ידי הגרדיאן הבריטי לאחד מבלוגי המזון המובילים. "קשה להשוות בין השווקים כי כל אחד מהם מציג צד אחר". קארי ג'ונס, עורכת ראשית בבלוג seriouseats (אחד מ-50 בלוגי האוכל הטובים ברשימה של הניו יורק טיימס לשנת 2008 ו-2010 עם כ-17 מיליון צפיות בחודש) מצטרפת לשיחה ואומרת, "השווקים הכי מעניינים הם מחנה יהודה והשוק ביפו. הראשון אותנטי והשני חדש, ממוזג ולא צפוף, וכך אפשר לדבר עם היצרנים בנחת". הבלוגרים עוברים מדוכן לדוכן, מקשיבים, טועמים ומצלמים. "הופתעתי מהאקלקטיות ומהמגוון הקולינרי שיש בישראל. לא ציפיתי לראות כל כך הרבה תרבויות וסוגים של אנשים", מספרת שרמן, ומוסיפה שתיקח איתה הביתה לא רק חומרי גלם אלא גם רעיונות, "קניתי תבלינים, מרציפן ופירות יבשים מצוינים ולמדתי להכיר מחדש טחינה וחומוס שאמנם קיימים בארצות הברית, אך משתמשים בהם באופן שונה".

גולת הכותרת
כמתווך בין הבלוגרים ליצרנים מקומיים גויס אביחי צברי, מורה דרך עם ניסיון בקולינריה כשותף במסעדת הקונספט "שקוף" ז"ל. הוא דובר אנגלית שוטפת, מעודד לטעום ולשאול, מסביר על מקומה של יפו במרקם הדו-קיום של העיר ללא הפסקה ומתעכב על ההיסטוריה שלה. כאשר הזמן שהוקצב לביקור תם, נפרדים הבלוגרים מהשוק, עולים למיניבוס ונוסעים למה שיתברר כאחת מפסגות הטיול אם לא ה – ארוחת צהריים במסעדת כתית.
התנהלותו של השף מאיר אדוני פתוחה וידידותית ומרשימה את הבלוגרים, שיודעים שמדובר באחד השפים הבכירים בישראל. לזלי טאי, רופא במקצועו ובעל הבלוג ieatishootipost מסינגפור (בלוג האוכל הגדול באסיה עם 700 אלף כניסות בחודש ויותר מ-15 מיליון כניסות מאז הקמתו, זכה בפרס בלוג האוכל הטוב באסיה לשנת 2009 והווב-בלוג הטוב באסיה לשנת 2010), מארגן את כולם לצילום קבוצתי עם אדוני.
"בחרתי לפתוח במנות למרכז השולחן כדי לאפשר התנסות בכמה שיותר טעמים", מסביר אדוני. הוא מספר שכאשר קיבל את הפנייה מהסטודנטים התלבט אם להביא את הבלוגרים לכתית או למזללה, המסעדה השנייה שלו שמאופיינת באווירה מעט יותר עממית ובתפריט שמתכתב עם ביתיות ועדתיות. "החלטתי על כתית כדי להראות להם את הטופ של הקולינריה הישראלית. חשוב לי שהבלוגרים יחזרו עם מסר ולכן אני רוצה לעשות להם טיפול בהלם", הוא צוחק.

כן אדוני
והלם it is. כשהמנות הראשונות נוחתות על השולחן הבלוגרים משתתקים ושולפים מצלמות. אפילו הם, שהיו וראו, נדהמים לנוכח הפרזנטציות וחולפות כמה דקות עד שמישהו מעז לקחת כף ולקלקל ריזוטו עם פטריית מלך היער, טרטר נתח קצבים על בריוש וחלמון שליו נא, "קיץ הודי" - כרובית בחמאה חומה, יוגורט הל ופניני טפיוקה וסשימי טונה עם אבקת אצות נורי, איולי יוזו, קציפת יוגורט וויניגרט עשבים ירוקים. הבלוגרים, שרגילים לראות את הסשימי שלהם כדג נטו, מופתעים מהפרזנטציה ומשילובי המרקמים והטמפרטורות.
כוס ויסקי ובתוכה קוביות קטנטנות של אבטיח ובולגרית עם מעט שמן זית ומעל כדור סורבה קמפרי אשכוליות מוגשת כמרענן חיך לקראת המנות העיקריות. התפריט מאפשר בחירה בין פילה דג, פילה עגל ומוח עגל. "החלטתי לאתגר אותם", מגחך אדוני ומתעניין אם מישהו מהבלוגרים אמיץ מספיק כדי להזמין חלק שנחשב לאסון בריאותי. שרמן האמריקאית ונציג הבלוג הספרדי המוביל directoalpaladar מהמרים ולא מצטערים. הצלחות עוברות לשאר החברים שטועמים ומתמוגגים. בשלב הקינוחים רף ההתלהבות עולה. למרות הוותק, אי אפשר להישאר אדישים לפרשנות של אדוני למילה הכה-פשוטה "אדמה", שהופכת למיצג שנוגע בכל החושים. בתום הארוחה הבלוגרים מודים לאדוני, והוא מצדו מעניק להם למזכרת סיר קובנה מסורתי מאלומיניום עם ערכת הכנה שמתכתבת עם אפליקציית look & cook שהשיק לאחרונה.

המראות והיופי
Taste of Israel משווק את ישראל מהמקום הכי רגיש - מהבטן. "הפרויקט מתרחק מפוליטיקה ומציג את ישראל באור שונה מכפי שנהוג להציג אותה", אומר ולודינגר. ואכן הבלוגרים מספרים שהתרשמו לטובה ממגוון חומרי הגלם והמנות שטעמו, אך מה שבאמת ריגש אותם הוא החום האנושי. "האהבה של אנשים בארץ לאוכל והנדיבות באירוח נגעו ללבי. כולם קיבלו אותנו כל כך יפה, לא רק במסעדות אלא גם בשווקים ובכל מקום אחר שאליו הגענו", מסכמת ג'ואלן טאן מהבלוג whatscookinchicago, "המטרה שלי היא לחשוף את קוראי הבלוג שלי ליופי, למראות ולריחות שהם לא מכירים, ודרך כל אלה לאנשים שחיים בישראל. אני לא יכולה לגרום לאנשים להחליט כך או אחרת אך יכולה לתת להם אפשרות לבחור איך להתייחס". ועם 632,315 צפיות בחודש בממוצע, אפשר לקוות שלפחות כמה מקוראיה יתחילו להבין שבישראל יש גם כמה דברים טובים.