תרגישו בבית

כשאומרים לי "עסק משפחתי", מיד עולים לי בראש אימג'ים של מאפיה איטלקית, הרבה מאוד קטשופ ואחד מרלון ברנדו עם מוסטאש. לא עסק שהייתי שמחה להיתקל בו בלילה, בסמטה חשוכה. למעשה, גם לא מי יודע כמה עושה לי חשק באור יום, במרכז עיר סואן. כמה נעימה הייתה ההפתעה בערב שבועות, כשגיליתי שעסק משפחתי יכול להיות הרבה יותר משובב לב, הרבה פחות אלים ועמוס באנרגיות טובות.

לפני ארוחת החג המסורתית עם המשפחה האישית שלי, החלטנו, המורעב ואני, ליהנות מקצת שמש של קיץ ולשבת לקפה של בוקר. מרחק יריקה מביתנו שבהרצליה, שמענו שיש מקום שנקרא "מי קאסה" בקיבוץ גליל ים. לא מסובך להבין גם למה; בית הקפה האינטימי ממוקם בבית משפחת שניטמן. לפני שנתיים, החליטה הפמיליה להפוך את משכנה הנעים למקום מפגש של אוכל ואווירה לעוברי אורח, תושבי הקיבוץ, אנשי היי-טק שעובדים באזור וכל מי שחשקה נפשו באוכל טוב לצד פכפוך מים. כך יצא שאת המטבח והמרפסת הגדולה של הבית, הקריבה המשפחה לטובת מקומות ישיבה נעימים ופסטורליים לסועדים, בעוד הסלון נשאר בטריטוריית המשפחה. עד לחורף כמובן, אז מסופח גם הסלון לשטח האירוח.

הרבה ירוק יש שם ב"מי קאסה". דגים שוחים להם בהנאה, העלים מרשרשים והשקט מדהים בהשוואה להמולה שמתרחשת שתי דקות מכאן, בעיר הגדולה. בין הפריטים שמקשטים את בית הקפה ישנם ויטראז'ים מזכוכית, כמו גם כלי הגשה מקסימים, מעשה ידיו של אב המשפחה והעסק, איזי. מנגד, עומדות עבודות העץ של הבן, ניר, וביחד הם יוצרים סימביוזה של שקשוקה וקדרות, עץ וזכוכית. עוד בעסק, משתתפות גם האם הקונדיטורית, האחיות הממלצרות ואפילו טליה, בת הזוג של ניר שנרתמת לעבודה הגנטית.

אחרי שנכבשנו בקסמה של האווירה הנעימה, אנחנו מחליטים שרק קפה לא יסדר לנו את הקארמה ומבקשים ליהנות מהמטעמים הביתיים. טליה משבחת את השקשוקות המפורסמות של המקום והמורעב, שידוע כסאקר של עגבניות, בוחר בשקשוקה הבלקנית שכוללת עגבניות תמר, פלפלים, ביצים, חציל קלוי וגבינת פטה (37 ₪). המנה, שמוגשת על מחבת חמה, שומרת על חוקי השקשוקה: חם, עסיסי ואדום. החציל והגבינה משדרגים את המנה הכה ישראלית לצד לחם טרי, ממרח פסטו וחמאה. המורעב מבקש גם חריף ומקבל סחוג ביתי, עשוי מעשבי תיבול. לא מאוד חריף, אבל עושה את העבודה. בנוגע אליי, מתוך ידיעה שבערב ממתינה לי סעודת שבועות עתירת פחמימות וכולסטרול, אני מחליטה להזמין בוקר של בריאות (37 ₪). טליה מבטיחה לנו שמדובר במנה קצת אחרת ממה שאנחנו מכירים. אנחנו במצב רוח משוחד ומסוקרנים לדעת כיצד וכמה כבר מנת מוזלי יכולה להיות שונה.

ובכן, נתחיל מכך שהמנה מוגשת בצורת פאזל, להרכבה אישית. על גבי צלחת זכוכית גדולה, פרי ידו של איזי, אנחנו מקבלים תמהיל של שלל מרכיבים: בננות טריות, קיווי, אגסים, תפוחי עץ, תאנים, משמשים, חמוציות וכמובן גרנולה פריכה הום-מייד ויוגורט עם דבש. כל אחד מאיתנו מקבל קערית חביבה ואנחנו מתחילים להעמיס, כל אחד כראות עיניו. המנה גדולה עבור סועד בודד, ואף גדולה מדי, על כן מומלץ לחלוק אותה עם אחד נוסף ואולי אפילו לשמור אותה לקינוח. אנחנו מתחילים לשחק עם המנה ואין תענוג גדול מזה. מהר מאוד, אני מבינה שעליי לגנוב את הרעיון לכל אותן פעמים שאין לי במה לארח. אין ברירה. לזכותי ייאמר שעדכנתי את בעלי העסק שאני משאילה את הרעיון לאלתר.

עוד גילינו שהמקום הקסום הזה סוגר את דלתותיו מדי יום בשעה 16:00 ובשעות הערב, הוא מקיים אירועים סגורים ל-10-15 אנשים בהזמנה מראש. בתפריטי הערב ניתן למצוא תפריט אפריקאי, כמו גם אחד חלבי ועוד שניים שמוקדשים לקדירות ולגריל ארגנטינאי. מדובר בארוחות ערב אינטימיות המיועדות לחגיגות כמו ימי הולדת, נישואין, מסיבת רווקות או סתם מפגשים חברתיים שלא מתחשק לבשל ולטרוח בשבילם. בסופו של יום, לצד התפריטים המקוריים והקונספט המיוחד, מקבלים גם ירוק בעיניים וחום בלב. וזה, תודו, לא משהו שאפשר לקבל בכל מקום. אולי רק בבית, עם המשפחה.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי