מיקאסה סו קאסה

גשמי ברכה

יש לי וידוי: אני שונא חורף. הוא מעיק, מגביל ובעיקר רטוב כזה. היתרון היחיד של החורף הישראלי בעיניי הוא שהוא מסתיים מאוד מהר. אבל אם כבר וידויים, אני חייב להודות שדווקא ביום שישי האחרון החורף נתן לי כמה טיעונים לא רעים מדוע כדאי לי להתחיל לחבב אותו.

כל הדרך ירד עלינו גשם. מה זה גשם, מטחים של מים. ביום כזה בדרך כלל לא תמצאו אנשים כמוני מחוץ לבית, אבל הפעם אשתי ואני נלחמנו בדחף להידבק לשמיכה. חצי שעה וקצת אחר כך היינו בקיבוץ גליל ים. בין ממלכת ההיי טק לאולם האירועים מצאנו את מסעדת מיקאסה, שבהתאם לשמה נראית כמו בית קטן בערבות השרון. צעד אחד פנימה והחורף נהדף החוצה, ממשיך להכות עם אלפי טיפותיו את השדות הרחבים.

חום מוכר

בפנים שררה כבר טמפרטורה אחרת, מערסלת, הודות לתנורים שפוזרו בחלל. עקב הגשם נעטף חלקה הפנימי של מיקאסה ביריעה ממנו אפשר להשקיף לגינה שבחוץ שתמשיך לחכות לשמש. התיישבנו בשולחן והבטנו סביב. האווירה הכפרית, או אפילו קיבוצית, מורגשת עד מאוד: הרצפה מעץ והבר מלבנים, על קיר אחד תמונות של עבודה קיבוצית בשחור לבן, בעוד מהתקרה משתלשלות שרשראות של שום, פלפל ושאר ירקות. כאילו כדי להשלים את האווירה, ניצב לו בפינה פסנתר ישן ומכל עבר הביטה צמחייה חיה וירוקה שהשלימה את תחושת החמימות הביתית.

 קיבוץ גליל ים הצמוד להרצליה השוקקת קרוב מאוד למרכזי בילוי אחרים אך מתנהל בקצב אחר. רגוע יותר, סבלני יותר, קיבוצי יותר. כך, גם מסעדת מיקאסה פתוחה כל יום בין השעות 8:00 עד 17:00 בלבד, מתנהלת על מי מנוחות. חצי שעה בלבד הספיקה לנו כדי להבחין שהיא מצליחה למשוך לקוחות בכל גיל וכאלה שגם מקפידים לחזור. "אנחנו באים לפה המון", הצטרפה לשיחה אישה חביבה מהשולחן הסמוך, "האמת היא שהכי כיף לשבת בחוץ, אז אנחנו מחכים שייפסק כבר הגשם". שונאת חורף, אישה כלבבי.

קפה הפוך

לרוב כשבאים לאכול זה לא קורה הרבה אבל הקור ממנו באנו לא השאיר לנו ברירה - התחלנו עם הקפה. תוך כדי לגימות והעלאת טמפרטורת הגוף עיינו בתפריט העשיר שהכיל ארוחות בוקר, כריכים, טפאסים וטוסטים ועד פסטה ומנות שף. היות והייתה זו שעת בוקר וזיכרונות שמיכת הפוך היו עדיין טריים, בחרנו בארוחת הבוקר. האישה ביקשה בוקר כפרי - ביצת עין הפוכה עם סלט קצוץ ולחם כפרי שהגיעו עם מטבלי טונה, צפתית, גבינת שמנת, טפנד עגבניות, זיתים, חמאה, ריבה וגם לבאנה וזעתר, שהיו המשדרגים הרשמיים של המנה כולה. ניכר שהושקעה מחשבה רבה גם בצורת ההגשה, תחום שלא מעט מסעדות נוטות לזלזל בו, כשהביצה הוגשה על צלחת אליפטית יפהפייה בעוד המאזטים קרצו ממקומם על הכלי הזוויתי המרשים.

 
בצד שלי הונחה השקשוקה שמיד ידעתי שתגרום לי לחזור. מלבד השקשוקה הקלאסית, תוכלו למצוא בתפריט סוגים רבים נוספים - מיקאסה (עם גבינת סנט מור או בייבי מוצרלה), בלקנית (עם חצילים קלויים ופטה), ציידים (עם קורנביף חם ובצל סגול), דייגים (עם אנשובי, זיתים, קלמטה וצלפים) ואיכרים, הבחירה שלי. מנה נהדרת המבושלת עם פלפלים, בצל וקבנוס מעושן. אם באתם רעבים תסיימו את הארוחה בקו סיום אחר לגמרי, בעיקר הודות לקבנוס אבל גם בגלל החלה (באמצע השבוע לחם אחיד) הרכה והטעימה שהגיעה כתוספת. כמובן שאם למישהו היה ספק המנה אף הגיעה בליווי סלט ירוק, חמאה, חריף (לא כאילו, חריף) וזיתים.

 
חיוך מתוק

החיוך שעלה של פניה של המלצרית בזמן שהציעה לנו את עוגת הביסקוויטים לא הותיר לנו ברירה - שבעים או לא שבעים, היום החורפי הזה ייסגר בחתימה מתוקה. לקחנו מנוחה קלה מארוחת הבוקר, התפנקנו מתחת לתנור המחמם והעפנו מבט מהופנט בגשם שלא הפסיק לרדת. ההיפנוזה הסתיימה בשנייה שהקינוח נחת על השולחן ועוגת הביסקוויטים הצדיקה את החיוך שקדם לה.

כשסיימנו כמעט את כל המתוק שבצלחת, הבחנו שהטיפות מתמעטות וגם העננים תפסו קצת מנוחה. נשארנו לספוג עוד קצת מהחמימות של מיקאסה והסכמנו, שאם כבר חורף, אז הכי טוב בבית, במיקאסה.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי