בעלי היקר, מ' הרומנטיקן, מגיע ממשפחה דתית. אני מוצאת ברקע הזה שלו הרבה מאד יתרונות, ועוד ועוד מהם צצים גם אחרי שנים של היכרות, ומפתיעים/משמחים אותי בכל פעם מחדש. 

לזכר הימים ההם
הביקור שלנו בלה לזניה העלה יתרון נוסף שכזה. מתברר שרוב מקומות הבילוי שאני בוחרת לנו לא יכולים להעלות בו זכרונות מימי הדייטים שלו. הרי חובשי כיפה יוצאים לדייטים במקומות שומרי כשרות, ואני כופרת שפחות פוקדת מקומות כאלו. אז הא לכן, רוחות-עבר-עוטות-חצאית-וכיום-כנראה-גם-כיסוי-ראש, אתן לא יכולות לרדוף את בעלי באותה קלות בה רווקים-תל-אביביים-שורצי-ברים תיאורטית יכולים לצוץ בזכרוני. 

אבל זו לא כתבה על ההיסטוריה הרומנטית שלי ושל מ'. זו כתבה על הארוחה המוצלחת שלנו בלה לזניה – מסעדה חלבית וכשרה, שאולי, ואולי לא, העלתה בבעלי זכרונות מימים עברו. אבל מה שבטוח, היא שימחה את שנינו בהווה, וזה הרבה יותר חשוב.
לזניה חצילים. צילום: יהל ליפשיץ

לה לזניה מהווה מקום מפגש אידיאלי לדייטים, אבל גם לארוחות מכל סוג אחר, כבר למעלה מ-12 שנים. בעיר כמו תל אביב, ובסקטור המסעדנות במיוחד, אורך חיים שכזה חייב להעיד על כך שעושים שם משהו נכון. ואין ספק שיוסף תמאם, הבעלים והשף, עושה משהו נכון. שורשיו של יוסף בלוב, מהימים בהם היתה בשליטת איטליה, כך שהמטבח עליו גדל, ושאותו הביא עימו לארץ, היה המטבח האיטלקי. 

אני יכולה לחשוב על מספר מנות בשריות ידועות וטעימות שמקורן בארץ המגף, אבל האמת שהיא שהתפריט המגוון הוא הוכחה ניצחת שלאיטלקים יש הרבה מה להציע גם לחובבי המאכלים החלביים/צמחוניים. 

גם לטבעוניים
לא רק צמחוניים ושומרי כשרות יהנו מהתפריט של לה לזניה. המסעדה מציעה תפריט מיוחד למקפידים על תזונה ללא גלוטן, וגם תפריט לטבעוניים שבינינו. יוסף שמח לעדכן אותנו שבקרוב התפריט הטבעוני יורחב עוד יותר, ויכלול לא רק מנות שבכל מקרה אינן מכילות מרכיבים מהחי, אלא היצע רחב של מנות שנבנו במיוחד עבור האוכלוסיה הטבעונית. אז צליאקיים וטבעוניים כאחד - רשמו לפניכם והיכונו לבאות.

בהיותנו אוכלי כל דבר טעים, בחרנו בפסטה פנה עם רוטב על בסיס שמן זית וארטישוק (69 שקלים), מנת פסטה קלאסית שהוכנה כהלכה. בחרנו להזמין גם לזניה אובייסלי. אחרי התלבטות ארוכה, הזמנו לזניה חצילים (65 שקלים), כדי להרגיש שאנחנו קלאסיים אבל עם טוויסט. כאמור, הפסטה היתה טובה, אבל הלזניה בהחלט היתה ה-דבר. בדיעבד הייתי מוכנה שנעשה ארוחה על  טהרת הלזניות, כדי שאוכל לטעום סוגים נוספים. 

לצד כל הפחמימות האלה הפגנו גם בריאות, ואכלנו סלט יווני (59 שקלים), גדול ועשיר, שהוגש עם לחמניות וחמאה, עליהן הצלחנו להתגבר על עצמנו ולא לאכול הכל. אין, אנחנו חזקים באיפוק עצמי.
מנה קלאסית של פסטה פנה. צילום: יהל ליפשיץ

לימונצ'לו תוצרת בית
טרם הקינוח יוסף בא לדרוש בשלומנו, לספר קצת על ההיסטוריה של המקום, ולכבד אותנו בלימונצ'לו תוצרת בית, שהיה לא פחות מנהדר. תפריט הקינוחים העסיק אותנו דקות ארוכות, עד שהכרענו לטובת עוד בחירה קלאסית - הפעם בלי טוויסט - קרם ברולה (35 שקלים). הוא היה מתוק ומקורמל כמו שקרם ברולה צריך להיות, והיווה סיומת הולמת לארוחה טובה.

ולסיום, כמה דברים שלמדתי מהארוחה בלה לזניה:

  • גם אוכלי-כל שכמותי יכולים ליהנות מארוחה חלבית כשרה.
  • ממש, אבל ממש כיף לאכול במסעדה שנמצאת 5 דקות הליכה מהבית.
  • על אף שאיטלקים וצרפתים לא תמיד מסתדרים, תיירים צרפתים בתל אביב אוהבים מאד את האוכל האיטלקי בלה לזניה.

ומה שטוב לצרפתים - טוב גם לנו. בון אפטיט!

חשבון בבקשה:
סלט יווני – 59 שקלים
פסטה ארטישוק – 69 שקלים
לזניה חצילים – 65 שקלים
קרם ברולה – 35 שקלים
בקבוק גולדסטאר – 23 שקלים
מים מינרליים – 9 שקלים
הארוחה הסתכמה ב-260 שקלים לארוחה זוגית נהדרת

לה לזניה, דיזנגוף 177, תל אביב. 053-9442921

* הכותבת היתה אורחת המקום