אופיר, החבר הכי טוב שלי, גר כבר יותר מעשור בניו יורק הרחוקה. ולמרות שאנחנו מצליחים לשמור על קשר לא רע בעזרת וואטסאפ, פייסבוק וסקייפ, אני עדיין מתרגש כמו ילדה קטנה לקראת כל ביקור שלו בארץ הקודש. הואיל ואת רוב הזמן בארץ הוא מקדיש להורים ולאחים שגרים בבאר שבע, אנחנו נאלצים לזקק את הזמן המועט שלנו ביחד לכדי חצי יום בכל ביקור. 

חלק ניכר מזמן האיכות שלנו בחיפה מכורתנו מוקדש לארוחה חגיגית, כשבכל פעם אני מנסה להרשים אותו עם מסעדה חדשה שגיליתי. הפעם מצאנו את עצמנו יושבים במסעדת גאורגיה, שנפתחה לפני ארבעה חודשים במבנה שבו פעלה בעבר רנסטרו, עליה השלום. 
שלושת הסלטים הנפלאים של גאורגיה

ללכת על בטוח, עם הנוף היפה ביותר בחיפה
הבחירה בגאורגיה לא הייתה מקרית. השמועה על דבר הקמתה של מסעדה גאורגית אותנטית בעיר הולדתי גונבה לאוזניי סמוך לפתיחה, וכבר מספר חודשים שאני שומע על המקום רק דברים טובים. 

את המקום פתח בחור צעיר עם ברק בעיניים שעונה לשם גבריאל בזזשוילי, נצר למשפחה שבה האוכל ממלא תפקיד חשוב. עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שלהוריו יש מאפייה גיאורגית שפועלת כבר לא מעט שנים בנצרת עלית, ונחשבת לאחת המעולות באזור. בשנים האחרונות הצטרפה למאפייה גם קונדיטוריה, ומסעדת גאורגיה היא הבייבי החדש של המשפחה.  

בנוסף, גאורגיה פועלת באחת הנקודות האסטרטגיות ביותר בעיר, ברחוב יפה נוף, שהרוויח ביושר את שמו המתבקש. אז עם נוף שכזה, שאף פעם לא יכזיב, ומורשת כל כך מכובדת, ידעתי שהארוחה תהיה מוצלחת. 

"גרוזינים אוהבים שפע"
עוד לפני שקיבלנו את התפריט הגדול ביותר שנתקלנו בו אי פעם, אל השולחן הגיעה סלסילה עם לחם גיאורגי, צלוחית עם שני מטבלים מסורתיים וצלחת עמוסה במגוון חמוצים מעולים. היינו כל כך רעבים, שהסתערנו על כל היופי הזה בתאווה גדולה. היו דרושות לנו שניות ספורות כדי להבין שיש במטבח מישהו שיודע מה הוא עושה: מטבל הטקמאלי המצוין, המיוצר משזיף דובדבני בזמן שהוא עוד בוסר וחמוץ יחסית, נספג בלחם הבשרני, וכל אחד ואחד מהחמוצים היה בעל אישיות כובשת משלו: הלפת, המלפפון החמוץ האניסי, הכרוב הלבן, הכרוב הסגול ופרחי הכרובית הזעירים. כולם ללא יוצא מן הכלל היו פציחים, טעימים וממכרים. 

ברגע שסיימנו לנגב את צלוחית רוטב העגבניות, שתובל ביד אמן, עם הלחם המשגע שלנו, מלצרית חביבה מיהרה להגיש לנו סט מטבלים נוסף, וכך גם קרה כשסיימנו את הלחם ואת החמוצים. אמרנו לה שאנחנו מוותרים על הריפיל, כי מדובר במתאבנים שאי אפשר להפסיק לאכול, אבל מתברר שבגיאורגיה אוהבים לראות שולחנות עמוסים ולכן המטבלים, הלחם והחמוצים ליוו אותנו לאורך כל הארוחה.
החינקאלי של גאורגיה

נוכחים, אבל לא משתלטים
למנה ראשונה אופיר הזמין מיקס סלטי גאורגיה (49 שקלים), ועבדכם הנאמן הלך על שלוש יחידות של חינקלי בשר (35 שקלים), אבל בסופו של דבר שנינו אכלנו משתי המנות, כי לא החינקלי ולא הסלטים המופלאים הם משהו שאתה שומר רק לעצמך. החינקלי הגדולים היו עשויים בדיוק כמו שצריך: בצק יחסית עבה, אבל מבושל כהלכה, מערסל כדור נאה של בשר כבש ובקר, וכמות רצינית של נוזלי הבישול. כל מה שיש לעשות כדי לעוף לגאורגיה זה לתת ביס קטן במעטפת הבצק בזמן שאוחזים את הזרבובית, לשתות את נוזלי הבישול ולהמשיך משם בכרסומים עדינים. לתוספת טעם, ניתן לטבול את שארית הבצק במטבל השום והלימון, אבל זה לגמרי לא חובה. 

שלושת הסלטים עזי הצבע והטעם סודרו בגבעות קטנות על צלחת אחת: סלט סלק, סלט תרד חלוט וסלט גזר, מקושטים בגרגירי רימון. לכל סלט אופי משלו, מרקם משלו ותבלון משלו, אך בכולם שלטה הארומה של אגוזי המלך הקצוצים וכולם היו מצוינים, ללא יוצא מן הכלל. התבלינים הגיאורגיים המיוחדים, נוכחים אבל לא משתלטים, הקפיצו את חומרי הגלם לגבהים שלא חשבו שהם יכולים להגיע אליהם, והבהירו לנו פעם נוספת שהידיים שעובדות במטבח ראויות להערצה, ברכות ונשיקות. 

תאכל מרק, תהיה מאושר
כשהגיעה העת להזמין מנות עיקריות, אופיר ואני שקענו בתפריט הזוגי העצום (בעמוד הימני והשמאלי בכל כפולה מופיעות אותן המנות, כך שניתן לעיין בו בצוותא), וליתר דיוק בתצלומי המנות. בדרך כלל מסעדה שבוחרת לתקשר עם הסועדים באמצעות תמונות היא מסעדת תיירים וההמלצה בגדול לפיכך היא להתרחק. בגאורגיה מדובר באמצעי יעיל לשיפור התקשורת עם הקהל החיפאי, שפשוט לא זכה עדיין להיחשף למעדנים כמו תבשיל אג'אחורי ומרק סלנקה למשל. לנו התפריט עזר להתביית על מרק צ'אכאפולי (55 שקלים) ומרק חארצ'ו (49 שקלים). שניהם הגיעו לוהטים ומדיפים ניחוחות של גן עדן.

הצ'אכאפולי של אופיר התכתב עם מטבל הטקמאלי החמצמץ, ומרק החארצ'ו הכיל כמות נדיבה של תערובת התבלינים המפורסמת חמלי סונלי, שכוללת בין היתר זעפרן, תימין, עלי חילבה, עלי דפנה, בזיליקום, שמיר והרשימה עוד ארוכה. שני המרקים היו נדיבים בבשר עגל, וגם במקרה הזה אופיר ואני החלפנו צלחות לקראת אמצע המרק, כי בפירוש לא מדובר במרקים שחוסכים מהחבר הכי טוב שלך. 
ויש גם נוף מדהים

נא להשאיר מקום לצ'ורצ'חלה!
לקינוח הזמנו את הממתק הגאורגי המפורסם ביותר, והכוונה היא כמובן לצ'ורצ'חלה (25 שקלים), אותם אגוזי מלך הנשזרים בחוט ומצופים ברפרפת של ענבים. האגוזים נתלים לייבוש, נטבלים שנית בעסיס הענבים, נתלים שוב לייבוש וחוזר חלילה מי יודע כמה פעמים, עד שהציפוי מספיק עבה וניתן להגיש את המעדן לאורחים. לצד הקסם הזה הזמנו וקיבלנו סיגרים ממולאים באגוזים (שלושה סיגרים ב-30 שקלים) ועטופים באבקת סוכר, פציחים, מתוקים וטעימים. 

בדרך הביתה אופיר בהה מהחלון בצורה משונה, והיה ברור שהוא נמצא בסערת רגשות. תהיתי בקול רם האם זה הנוף של חיפה שנשקף מהחלון שעורר בו לפתע רגשות עזים. אופיר ענה שהוא פשוט חשב על כל המנות שעוד לא הספקנו לטעום. לא מאשים אותו – גבריאל סיפר שמדי יום שישי נערכות במקום הופעות של אמנים גיאורגיים, והאמת היא שכבר הספקתי להזמין מקום לשישי הקרוב, כשאופיר לא שם לב.

חשבון בבקשה
חמוצים, לחם ומטבלים – על חשבון הבית
סלטי גאורגיה – 49 שקלים
חינקלי בשר – 35 שקלים
מרק צ'אכאפולי – 55 שקלים
מרק חארצ'ו – 49 שקלים
שני חצאים של נטחטרי (בירה גיאורגית בהירה מצוינת) – 30 שקלים
צ'וצ'חלה – 25 שקלים
סיגרים ממולאים באגוזים – 30 שקלים
סה"כ – 273 שקלים לשני אנשים

גאורגיה, יפה נוף 99, חיפה. 053-5495165
 
* הכותב היה אורח המקום