המסר שמתגולל בין שורות המלל שיתפרסו מטה נושא את הבשורה שיש סינית מעולה בחיפה ושמה יאן יאן. במפתיע, מדובר במסעדה בת 28, אשר לא מכבר עברה למשכן חדש בפסאז' שבין דרך העצמאות לבין רחוב יפו, ממש מול המוסד החיפאי-רומני 'מעיין הבירה'. במקביל למעבר לבניין בריטי גבה תקרה מרחיבה המסעדה את חוג מוקיריה: ממסעדה הידועה בעיקר לעובדי המשרדים שבאזור, לתיירים אסייתיים וליודעי דבר פתחה המסעדה חזית אל קהלים חדשים. בעקבות כך הגעתי בשישי אביבי לטעום ממטבחה. 

לביקור הצטרפה בת-זוגי. שנינו חיפאים ותיקים, חובבי מסעדות המתיימרים להכיר את עירם וגם יודעים את התורה, אך על יאן אין לא שמענו. חמושים בתאבון ובסקרנות טבעית ירדנו אל העיר התחתית, וחנינו בנוחות בכחול לבן שהופך חינמי משעה 15:00. עיצוב המסעדה מודרני ושזור במוטיבים אסיאתיים. ציורי קליגרפיה ותחושת מרחב שנובעת הן מגודל המסעדה והן מהחלונות הגדולים המכניסים בתבונה את החוץ פנימה שבו את ליבנו. התיישבנו אל מול שדרת הדקלים שבחוץ, ובחרנו בתפריט העסקי כיוון שהוא מאפשר הצצה על מגוון המנות של יאן יאן (69 ₪), העסקית מוצעת כל ימי השבוע וכוללת מרק לבחירה, זוג אגרולים צמחוניים, סלט ועיקרית לבחירה המוגשת עם אורז מטוגן. 

בת זוגי פצחה במרק תירס ואני, הרפתקני יותר, במרק חמוץ חריף. מרק התירס היה טוב ואופייני, עשיר בתירס מתפצח ובנטיפי ביצים. מיוחד ממנו היה המרק החמוץ חריף שהתבסס על ירקות חלוטים בציר עוף מתובל בשמן שומשום וזרעים בעלי טעמים זרים ומגרים. רמת החריפות היתה נעימה, ובהחלט מתאימה לחיך המקומי. מייד כשסיימנו עם המרק, הוגש לשולחננו סלט ג'וליאן של גזר וצנון בתיבול חמוץ מתוק עם שומשום שחור, וארבעה אגרולים ריחניים. בעזרת צ'ופ סטיקס טבלנו את האגרול ברוטב אדמדם ובעיניים נעצמות מרוב הנאה נגסנו בממולאים הסינים הללו, שהיו טובם מכל אלו שאכלתי לפניהם. לא יודע אם היה זה שילוב הירקות הנכון, הטיגון המדויק או איזה קסם בהכנת הבצק, זה פשוט היה נפלא. הוספנו לחשבון בירה סינית בשם צ'ינטאו בבקבוק (18 ₪) אשר הייתה מרה ומתוקה לחלופין ולא ממש הרשימה אותנו. 

לפני המנה העיקרית ביקשנו עוד לטעום שתי מנות שצדו את מבטנו בעת שיטוט בתפריט: ברוקולי ופטריות שחורות ברוטב צדפות (49 ₪), ודים-סאם צמחוני (32 ₪). דים סאם הוא קצת כמו פיצה -  גם כשהוא לא ממש טוב הוא די טוב. אבל כשהוא מצויין- הללויה. וכאן הדים-סאם סחט מגרונותינו קריאת הללללוווויייה הגונה. עלי בצק דקיקים ומקופלים באוריגמי יפהפה כלאו תערובת תרד, כרוב וטופו בתיבול עדין ומדויק, והוגשו על רשת אידוי. הברוקולי עם פטריות השיטאקי טבל ברוטב סמיך ועשיר של צדפות, שום ונגיעות טעם שאיני יודע להגדיר אבל יודע להגיד שהיו נפלאות. כמעט הצטערנו שהגיעו המנות העיקריות כי הטעמים המסעירית של שתי המנות הללו עוררו את סקרנותנו לעוד כמה מנות מיוחדות מהתפריט. 

העיקריות הוגשו בקערות אובאליות על מתקן חימום ששמר את חומן כל משך הארוחה. חלקנו ברווז ברוטב שום חריף ומנה של בקר עם ירקות, במבוק ופטריות. הברווז היה טעים מאוד, כמותו נדיבה ואיכותו מעולה, הרוטב טעים ומיוחד, מקסימום פיקנטי, והגרנו עוד ועוד ממנו על אורז מטוגן בביצה ורוטב סויה. מנת הבקר הייתה סטנדרטית - רצועות הבמבוק היו דקות, הפלפלים ופטריות השמפיניון היו בדיוק מה שמצפים מהם.  

בתום הארוחה, כשכבר לגמנו תה סיני ירוק בכלי פורצלן, התפנתה אלינו בעלת המסעדה, גם היא יאן יאן, מההכנות לקראת ערב התרבות השבועי אשר נערך במקום עבור עובדים זרים סינים שרוצים ליהנות ממטעמים מהבית, משיחה בשפת האם ומערב התרבות שנערך עבורם. בחיוך לבבי, סיפרה על המסעדה, על סגנונות הבישול שמאפיינים את מטבחה, חלקה טיפים לבישול מהיר ומוצלח, והמליצה על מנות נפלאות אותן נטעם בפעם הבאה. השיחה קלחה, ואף נדדה אל ההיסטוריה המשפחתית ועל מסע הייסורים שעשתה בשנת 1979 עם משפחתה מויאטנם אל חוף מבטחים בישראל. מאז, משיבה המשפחה אהבה לעם ולמדינה שהעניקה להם מקלט דרך בישול אותנטי המשתמש בחומרי גלם מקוריים, מבלי להתקלקל ובלי להתחנף בניסיון לרצות את ההמונים.

 

*הכותב היה אורח המקום.