השמועה אומרת ש...

כבר 28 שנים שמסעדת מאמא מיה ניצבת לה בשדרות ההסתדרות, אותו כביש ארוך שמקשר את חיפה והקריות. היא נפתחה כשהייתי בן ארבע ואני חייב להודות שמעולם לא ביקרתי בה, למרות שחלפתי על פניה מאות פעמים בדרכי לצפון הרחוק או מהצפון הרחוק הביתה. לאחרונה התחלתי לשמוע עליה יותר ויותר, לאחר שחברים רבים שגדלו איתי בחיפה החליטו לבנות את ביתם דווקא בקריות ולהכתיר את מאמא מיה כמסעדת הבית שלהם.

אז אחרי יותר מדי פעמים ששמה עלה בשיחות חברים, החלטתי לקחת לשם את תמר כדי לנסות להבין על מה כולם מדברים. זה היה יום חמישי ומאחר והזהירו אותי שבימי חמישי בערב התפוסה במקום עומדת על מאה וחמישים אחוז, הזמנו מקום לשעה שבע, כדי ליהנות מקצת איטליה בלי יותר מדי ישראלים מסביב.
מוסיקה איטלקית ופוקאצ'ות אוהבות
שום דבר במיקום של מאמא מיה לא מכין אתכם לאווירה ששוררת בחלל הנעים בפנים. למכוניות שדוהרות על הכביש המהיר שמחוץ לכותלי המקום אין שום זכר מהרגע שנכנסים פנימה. שולחנות העץ הכהה והכבד, בקבוקי הזכוכית עמוסי שמן הזית והתבלינים שעל המדף והמוסיקה האיטלקית הרגועה (שמתנגנת בווליום מאפשר שיחה), משכיחים מכם את העובדה שאתם נמצאים כל כך קרוב לקריות ולבתי הזיקוק של חיפה.

תוך כדי מעבר מהחוץ אל הפנים, הוגשו לשולחננו זוג פוקאצ'ות בצורת לבבות בליווי רוטב עגבניות קטיפתי, צלוחית עם גבינת עזים וגבינת חלומי מצופות בפירורי לחם ושלל אנטי פסטי על חשבון הבית. אפשר להגיד שזה השלים את הטרנספורמציה בצורה המושלמת והחלקה ביותר.

להפתיע כל יום מחדש
לא חישבתי את זה בצורה מדויקת, אבל אני חושב שאם מישהו יבדוק את זה לעומק הוא יגלה שניתן לאכול במאמא מיה אחת לשבוע ובמשך כמה שנים טובות וכל פעם לאכול ארוחה אחרת. רק במחלקת הפסטות ניתן למצוא שמונה סוגים של רוטב עגבניות, 11 רטבים על בסיס שמנת ו- 3 על בסיס שמן זית. תכפילו את זה בחמישה סוגי פסטה (ספגטי, פטוצ'יני, ריגטוני, ניוקי ופוזילי) ולכל זה תוסיפו את מגוון הסלטים, הרביולי, הלזניות, הבשר, הדגים ופירות הים ותבינו למה תמר ואני בילינו לא פחות מעשרים דקות בלבטים עמוקים, לפני שניגש אלינו המלצר החביב והציע שפשוט נפתח עם שתי ראשונות. הנהנו בהסכמה והזמנו שלוש.
מה בצלחת?
אני הזמנתי פטה כבד אישי (29 ₪) בליווי טוסטונים וריבת בצל ושיפוד שרימפס בליווי שיפוד ירקות (35 ₪). תמר הזמינה מנה אישית של גלילות חציל (29 ₪). כשהגיעו המנות, כל אחד התבצר בשלו - תמר עם גלילות החציל שעטפו כדורי גבינת עזים והתכרבלו ברוטב עגבניות וצנוברים ואני עם הפטה המעושן שלי. מדי פעם לקחתי גם ביס מהשרימפסים שכוסו בשכבה עבה של מרינדה ארומטית במיוחד של עשבי תיבול ושום. אני חייב לציין שזה הרגיע אותנו. גם כי הרעב התיישב סופסוף בשקט והפסיק להשתולל וגם כי ידענו שמעכשיו כבר אין מה לדאוג. אם אפשר לסמוך ולו במעט על הרף שהציבו הראשונות, הרי שהעיקריות כבר לא יכזיבו.

למנה עיקרית תמר בחרה ברביולי ריקוטה ותרד תוצרת הבית ברוטב שמנת ופסטו (59 ₪) ואני הלכתי על פיצה ונציה אישית (57 ₪). על הפיצה שלי נחו נתחים שמנמנים של חזה אווז מעושן, מה שהפך אותה לחסינה מפני תמר שהפכה לאחרונה לצמחונית. בכל מקרה, חיסלתי אותה כל כך מהר שספק אם תמר הייתה מספיקה בכלל לטעום מהטעים טעים הזה. בניגוד אליי, היא התענגה ארוכות על הרביולי המשובח ובשלב מסוים אפילו ביקשה שאסייע לה עם משימת החיסול. כל זה נשטף עם חצי קרלסברג מהחבית (25 ₪) וכוס רכס לבן של יקבי כרמל (20 ₪). לאחר כל זה נשמנו עמוק, הקשבנו למוסיקה ובהינו בטיפות הגשם שהפתיעו אותנו באמצע אפריל חמים ונעים.
קינוח והביתה
אחרי העיקריות תמר הסדירה את הנשימה והתייחדה עם מנה של קרם ברולה (25 ₪). אני החלטתי לוותר על התענוג המתוק ופשוט לבהות בה. לא רציתי לקלקל את הטעם המצוין שהותירה הפיצה בפי ומלבד זאת, המראה היה כל כך מופלא שלא התחשק לי להרוס אותו. תמר נראית הכי טוב כשטעים לה ובאותם רגעים היא הייתה הכי יפה בעולם.

אחרי תה חזק וטוב (10 ₪) ואספרסו קצר ומריר (11 ₪) הרמנו את עצמנו מהכיסאות ונפרדנו לשלום ממאמא מיה. בדרך הביתה החלטנו לפצות על 28 שנים אבודות ולנסות לדגום לפחות עשירית מהתפריט בשנה שנתיים הקרובות. החזיקו לנו מזלגות...

חשבון בבקשה
חצי ליטר קרלסברג מהחבית  - 25 ₪
כוס רכס לבן של יקבי כרמל – 20 ₪
מנה אישית של פטה כבד עוף, ריבת בצל וזרעי כוסברה, מוגש עם צנימים – 29 ₪
שיפוד שרימפס ושיפד ירקות – 35 ₪
מנה אישית של גלילת חציל – 29 ₪
פיצה ונציה – 57 ₪
רביולי ריקוטה ותרד – 59 ₪
ברולה – 25 ₪
אספרסו קצר – 9 ₪
תה – 10 ₪
סה"כ – 298 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי