מי אמר שאסור לשחק באוכל?

כשהייתי ילד, אחד הדברים שהכי אהבתי היה לשחק בחוץ עם חברים. אלא שבמקום לשחק בכדורגל, היינו מנצלים את השדות הפתוחים והבתים הנטושים בישוב כדי ליצור לעצמנו עולם של אבירים הנלחמים בדרקונים ומכשפים מרושעים בלי פחד ומגנים על מלכנו ללא הפסקה, או לפחות עד שהתחיל להחשיך. השנים עברו, הדמיון נשאר, אבל לפחות עד שיהיו לי ילדים, לשחק ב'כאילו' זה לא דבר שאני יכול לעשות בלי שאמצא את עצמי אחר כך נאלץ להסביר לד"ר כרמון שאני נורמלי. במסעדת NG, הידועה ברעיונות המיוחדים שלה, החליטו לאפשר ללקוחות מתוסכלי דמיון כמוני לשחרר את פנטזיות הילד הפנימי שלהם ויצרו ארוחה שכל כולה משתה אבירים מעולם אחר.

משחקי הכס
אחת לחודש נהוג ב-NG לארח מספר מוגבל של לקוחות לארוחה מיוחדת הנקראת 'ארוחת ברברים'. השם בהחלט מסגיר את הרעיון: ארוחה חסרת רסן, מלאת שתייה חריפה ואוכל בשפע שמותר לאכול רק בדרך אחת - בידיים. הארוחה הזו מהווה את הבסיס לארוחת 'משחקי הכס' שלשמה התכנסנו. לחבורת אבירים צמאים לדם ורעבים לבשר, הצטרפנו הידען (סר ידען לבית לאניסטר, בשבילכם) ואנוכי (אדון בוקמוס לבית סטארק) מוכנים לחוות ממקור ראשון את הטעמים והריחות של גיבורי הפנטזיה שלנו.

אגדה שהייתה באמת
ב-2011 החל שידורה של הסדרה 'משחקי הכס' על פי סדרת הספרים 'שיר של אש ושל קרח' שנכתבה על ידי ג'ורג' ר.ר. מרטין. הסדרה והספרים מספרים את סיפורם של מספר משפחות אצולה בעולם פנטזיה הנאבקות להשיג שליטה בממלכה. בין דפי הספרים, ניתן למצוא אזכורים למאכלים אותם אוכלות הדמויות ובהרבה מהמקרים גם את המתכונים לאותם מאכלים. זהו בדיוק הרעיון של ארוחת 'משחקי הכס' - להקים לחיים את המתכונים מהספרים לכדי משתה אמיתי של לא פחות מ-13 מנות. משתה שבדרך כלל קיים רק באגדות.

מאבקים ראשונים
ה'סר' ואני מצאנו את עצמנו לבושים בסינרים לבנים עם קסדות ויקינגים לראשינו מוכנים להסתער על המנות המתקרבות לשולחן עם צלצול פעמון. הרבה מבטים חשדניים מסביב. כל אחד שילם 400 ש"ח בשביל החוויה הזו ולא יהיה מוכן לפספס את המנה הכי קטנה. באותו רגע אני מודה על כך שאין סכו"ם, אחרת כבר היו פה קרבות סכינים ומזלגות נעוצים. אלא שמהר מאוד מתגלה שאין מה לחשוש, יש יותר ממספיק לכולם. בזה אחר זה מגיעות לשולחן כמויות של אוכל - ראשון מגיע לחם שטוח בעל ארומה עדינה של שריפה, תזכורת להכנה שלו על האש. את הלחם אנחנו טובלים ב'חרדל מהעיר הישנה' - רוטב חריף העשוי מזרעי חרדל, צנוברים, שקדים ודבש שמצליח להפוך את הטעם שאחרי למתקתק. מיד אחר כך מגיעות 'פטריות שחורות מפוקפקות'. הצבע השחור באמת משרה עליהן אופי מפוקפק, אלא שלגבי טעמו, אני מוכן לחתום על ערבות. לכל פטרייה מרקם בשרני ונגיסה בה נוטפת מחמאה משכרת. לסיום הראשונות, מגיע 'סלט גינה'. השם הלא מאיים הזה טומן בחובו מגש עץ גדול של סלק צלוי, שעועית ירוקה ובצל חרוך שמשלימים את החגיגה הצמחונית של הפתיחה.

הלב שלך באש, נשמה
הסקרנות על מה עומד להגיע אוכלת אותנו. אנחנו מגלים שפספסנו הדפסה מושקעת של התפריט. מתחת לכל שם מנה ומרכיביה מופיע הציטוט בו היא מוזכרת בספרים. רעיון נפלא. הצצה במנות הביניים בתפריט מלמדת על השחיתות של הערב הזה. אנחנו מפרקים לחתיכות ברווז בדבש ופלפלים כתומים. הברווז כל כך רך שהבשר ניתק מהעצמות כמעט בלי לגעת בו. ה'סר' ואני מתקשים להפסיק לאכול את מנת העופיונים הטבועים בחמאה ובצלי פנינה, אך במקביל דואגים שמא לא ישאר לנו מקום להמשך. הפסקת סיגריה יזומה כדי לנקות את השולחן שנראה כמו שדה קרב ואנחנו חוזרים לשולחן שבמרכזו מגש עץ עצום בגודלו. בראש המגש דלעת חצויה שממנה והלאה מגוון ירקות שורש צלויים - בטטות, סלק, בצלים, תפוחי אדמה וגזר. ההתקפות מהמטבח ממשיכות עם  מנת 'פאי של דג קוד כרישה ותפו"א'. זו אחת המנות המקוריות במשתה. מעיין לביבה נפוחה שמצטיינת בשילוב נפלא של ים ויבשה. הטאץ' המנצח הוא המגע של ציר הפטריות המעודן. את התואר המנה המרשימה של הערב מקבל 'לב הדרקון'. את המחזה של לב עגל שלם (קשה להאמין כמה הוא גדול) שעולה בלהבות על ידי התזה והצתה של ברנדי, אסור לפספס. זהו נתח אדום ולא קל לאכילה, אבל הטעם המיוחד שלו שווה את הכל.

בשר תותחים
בנקודה זו אני רוצה לציין את האלכוהול שליווה אותנו כל הערב: יין אדום במתכון מתובל, עוקצני וטעים ובירת 'גולם' של מבשלת דנסינג קאמל. בירה חריפה מעט עם עשרה אחוזי אלכוהול. האלכוהול ביצע את מלאכתו נאמנה. יריבי אוכל זרים הפכו בנקודה זו לחברים שחולקים בדיחות בעודם מעבירים נתחי חזירון ברוטב שזיפים ממולא בתפוחים, ערמונים ותערובת של פטריות פורטבלו וכמהין. החזירון הגיע במלואו הדרו כשתפוח בפיו על פי כללי המשתה הידועים מהסרטים. אני לא אדם אלים, אבל יש עונג מסוים בלקצוץ חזירון עם הגרזן החד שקיבלנו לצורך המשימה הזו. העובדה שלא נשאר זכר מהחזיר המרשים הזה מלמדת על טעמו המשובח.
ומחזיר אחד לחזירים אחרים, לא ברור לי איך עוד נשאר לנו מקום בבטן, אבל כשהגיע השוק טלה בקראסט של שום ועשבי תיבול, לא יכולנו שלא להתענג על הבשר הרך ומלא הטעם הזה כאילו רק עכשיו התחלנו לאכול.

קינוח של מלכים
לקחנו עוד מנוחה קצרה לשאיפת עשן וחזרנו לשולחן נקי וחף מראיות, כאילו לא ניתזו עליו חלקי בשר לפני כמה דקות. את שלוותו של השולחן הפר מגש של עוגות לימון ואפרסקים מבושלים ביין לבן. אני משוכנע שאת העוגות לימון האלה לא אכלו ב'משחקי הכס', אבל אין לי ספק שהן היו צריכות להיות שם. אפויות בדיוק ברוך הנדרש, אך שומרות על מבנה יציב. המתיקות הלימונית היא בדיוק מה שהיה חסר לי לצד טעמם החריף מעט של האפרסקים ביין.

לאניסטר תמיד משלם את חובותיו
בצער רב, החזרנו את כלי המשחק שלנו - הסינרים, הקסדות והגרזנים. נפרדנו לשלום מחברינו החדשים שכנראה לא נראה עוד ושבנו איש איש למבצרו.
כאמור, כל החוויה המיוחדת הזאת עולה 400 ש"ח לאדם. מחיר יקר, אין ספק. אבל זהו מחיר פעוט לשלם עבור חזרה למשחקי הילדות ולאוכל שקיים רק בעולמות אחרים.

כניסה לאתר>>

צילום:

שוק טלה - הדס מיטרני

חזירון - דרור כץ

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי