Pasto בחיפה – רעננה ורלוונטית מתמיד

Pasto היא בין המסעדות החיפאיות שזכו להפוך למיתולוגיות, והאמת היא שזה לא צריך להפליא אף אחד, שכן מדובר במוסד קולינרי שפתוח כבר יותר משני עשורים, בעיר שבה התחרות קשה ואפילו אכזרית. בנימה אישית אכתוב ש-pasto היא גם אחת המסעדות שישבתי בהן הכי הרבה פעמים בחיי, וזה לא רק בגלל המנות הסופר נדיבות שמגישים במקום או היחס החם, שגורם לך להרגיש שהגעת הביתה, ללא קשר לשעה שבה הגעת למקום. 
 
אתם מבינים, ב-1999, כשהתגייסתי, הייתה לי חברה מהממת שעבדה כמלצרית ב-pasto וכנראה שגם הצוות במקום הרגיש כמו בבית, כי את רוב שעות הערות שלה היא בילתה בין השולחנות העמוסים תמיד. הקשר הזה החזיק מעמד כמה שנים טובות, אבל אחרי שנפרדנו הביקורים ב-pasto אמנם נשארו טעימים, אבל כאב הפרידה היה קשה מנשוא ולכן הם הלכו והתמעטו, עד שהפסקתי לפקוד את המקום לחלוטין.

משיב עטרה ליושנה
בשנת 2007, כשהחלטתי שהגיע הזמן לראות עולם ועזבתי את חיפה מכורתי לטובת הגליל העליון, גם רב החובל של pasto, איציק ביטון, שלמעשה פתח את המסעדה בשנת 1995, החליט לראות עולם וטס ללוס אנג'לס. אני אישית לא ביקרתי שם במשך השנים, אבל רצה הגורל, הלקוחות התפזרו ובסופו של דבר החלל נמכר לאחת מרשתות הקפה הגדולות.

החדשות הטובות הן שבפברואר השנה (2016), החליט איציק, שהספיק לחזור לא מזמן לישראל, לרכוש את הבייבי שלו ולהתניע מחדש את המנועים. אני חשבתי שזו הזדמנות מושלמת כדי לטעום קצת נוסטלגיה ולבדוק האם הצליח להתאים את המסעדה לשנות העשרה של המאה ה-21 ולהשיב עטרה ליושנה. כשותפה לארוחה בחרתי את אימא, שעדיין גרה בחיפה ושיותר מהכול אוהבת אוכל איטלקי (ואותי). שנינו שמחנו לגלות שהתשובה היא: "כן! ובגדול".

עסקיות שמומלץ להכיר מקרוב 
רגע לפני שניגש לארוחה, אני מעוניין שתשימו לב לעסקיות של pasto, כי מדובר באמת בהזדמנות שווה במיוחד: בימים ראשון עד שישי (כולל), החל מהשעה 12:00 ועד 17:00, מגישים במקום ארבעה סוגים שונים של עסקיות בארבע דרגות מחיר: 49 שקלים (עסקית מהירה הכוללת מנה עיקרית, תוספת ושתייה קלה); 89 שקלים; 72 שקלים ו-64 שקלים. שלוש העסקיות האחרונות, המתומחרות החל מ-64 שקלים ועד 89 שקלים, כוללות מנה ראשונה לבחירה, קינוח לבחירה ומנה עיקרית, המשתנה בהתאם לעלות הארוחה. אין ספק כי מדובר בעסקיות כדאיות ביותר. 

נדיבוֹת מאי פעם
יש לי לא מעט זיכרונות מהימים היפים שהעברתי ב-pasto, אבל מה שזכור לי במיוחד זה גודל המנות. בגלל זה, כשהתיישבתי עם אימא ב-pasto בצהריים לוהטים של תחילת אוגוסט, כל מה שרציתי זה שיגיעו כבר הראשונות, כדי שאוכל להשביע את סקרנותי (ורעבוני) בנוגע לסוגיית הגודל. קשה לי להסביר לכם מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי שלא זו בלבד שהמנות לא הפכו לקטנות יותר, אלא שאם אני לא טועה - הן גדלו. אולי הן נשארו בדיוק באותו הגודל ורק המנות המוגשות כיום מסביב במקומות אחרים קטנו, אך דבר אחד בטוח – מדובר במסעדה שמגישה את המנות הנדיבות ביותר על הר הכרמל.

לראשונות בחרנו פטריות ממולאות (43 שקלים) וקרפצ'יו חציל (42 שקלים), כשליתר ביטחון הזמנתי גם סביצ'ה דג ים (45 שקלים). לו היה לי מושג בנוגע לגודלן של המנות המוגשות ב-pasto, יש סיכוי לא רע שהייתי מסתפק באחת. העניין הוא שלפני כמה שבועות יצא לי להזמין מנה זוגית של סביצ'ה באחת המסעדות בגליל העליון. כשהמנה הגיעה, ביקשתי מהמלצרית שתחליף אותה בזריזות כי הייתי משוכנע שהגיעה לשולחני בטעות המנה האישית. "זוהי המנה הזוגית", השיבה כמעט במבוכה. "אני יודעת שהיא קטנה מאוד, מעירים לי על זה כל הזמן".

ב-pasto הרגשתי צורך לשאול את המלצרית האם מדובר במנה לרביעייה. ומה לגבי הטעם? ובכן, בהחלט אפשר לכתוב שהוא לא ניגן כינור שני לגודל: קוביות זעירות של פלפלים צהובים ואדומים, שהשתלבו נפלא עם בשר הדג, שזכה לעקצוצים של שבבי בצל סגול, עשבי תיבול קצוצים ושפריץ של ליים שהוגש לצד המנה. ועל זה נאמר: דוז פואה.

גם הפטריות לא הכזיבו וכנ"ל לגבי החציל: ארבע פטריות פורטבלו שמנמנות ובשרניות, שמולאו אחר כבוד בגבינת שמנת ושקדים קלויים והוקרמו ברוטב שמנת, היוו בנות לוויה אצילות לקרפצ'יו החציל, שנצרב בתנור וערסל גבינת פטה משובחת, אורגנו טרי ושמן זית איכותי. את שארית הראשונות ניגבנו עם ג'בטת הבית האיכותית ואני הסתייעתי גם בחצי ליטר גולדסטאר מהחבית (29 שקלים).

מותק, העיקרית התנפחה
גם בגזרת העיקריות נראה כי לא חוסכים בגודל בפסטו, ועדות לכך ניתן למצוא בעובדה שלא אימא ואפילו לא אני הצלחנו לסיים את המנות שלנו, שנארזו עבורנו ביעילות (ככול הנראה הצוות במקום רגיל לכך שהסועדים לא מסוגלים לסיים את המנות שלהם). ומה באריזות? אימא הלכה על פסטה פרימה וורה (48 שקלים) כשסוג הפסטה הנבחר היה פטוצ'יני (המיוצר במקום)ף ואני הלכתי על פיצה ונציה משפחתית (71 שקלים למשפחתית, 52 לפיצה אישית). להגנתי אציין שאני רגיל להזמין פיצה משפחתית כי כל הפיצות בזמן האחרון עברו דיאטה רצינית והפכו לדקות גזרה. 

ב-pasto, לעומת זאת, מדובר בעולם שונה לגמרי. על הפיצה שלי נחו פטריות שמפיניון (במקור בטטות, שהוחלפו מפאת סלידתי רבת השנים מלפופית נאכלת) ופרוסות מכובדות של חזה אווז מעושן, ושוב - אילו רק ידעתי שמדובר בפיצה שיכולה באמת, אבל באמת, להשביע משפחה - הייתי בוחר בפיצה האישית. הפסטה של אימא הכילה תועפות של ירקות כמו גזר, עגבניות, פלפלים וברוקולי, והוגשה כשהיא עטופה ברוטב סויה מתקתק – שילוב נדיר של מזרח ומערב, המזכיר לפסטה שהסינים אכלו אותה הרבה לפני שהאיטלקים נכנסו לתמונה.

מעבר לגודלן של המנות, זכרתי גם את עושרו של התפריט, שהיה ידוע בכל רחבי העיר כ"תפריט שאינו נגמר", וגם בנושא הזה שמחתי לגלות שלא חלו שינויים משמעותיים: שבע מנות ראשונות, חמישה מרקים, תריסר סלטים, עשר פיצות מובנות (ו-24 תוספות לבחירה), תשע מנות פסטה ברוטב עגבניות, 11 בשמן זית, 13 ברוטב שמנת (ניתן לבחור מתוך שמונה סוגי פסטה עבור כל רוטב), ובנוסף כולל התפריט המרשים גם מנות ריזוטו, מנות ניוקי, לזניות, מנות דגים ופירות ים, מנות בשר למכביר, מנות ילדים ומובן שגם קינוחים. כל זה מבלי להזכיר את תפריט השתייה והאלכוהול. מרשים, כבר ציינתי?

קינוח ולישון
כשהגיע הקינוח המתוק-מריר שלנו, מהרמקולים האיכותיים של המסעדה נשמע קולו הייחודי של ג'ו קוקר, ששר על הקיץ בעיר ועל כמה חבל שהימים שלו לא יכולים להיות כמו הלילות. הסכמנו בהכנעה, עת העלמנו כפית אחר כפית של שכבות נוגט קריספי שענו לשם "פררו רושה" (36 שקלים). הקינוח כלל בנוסף גם קרם שוקולד בלגי בציפוי פררו רושה, אגוזי לוז מקורמלים וגנאש שוקולד, בעיטור טווילים של שוקולד מריר. 

בדרך הביתה אימא שאלה אותי מה באמת עלה בגורלה של אהובתי המלצרית, ואני, שכבר הייתי חצי רדום, עניתי שאין לי מושג ושאני יכול רק לאחל לה שמצבה היום טוב כמו מצבה של pasto - רעננה ורלוונטית מתמיד. ואם אין לכם כוח לצאת בחום הזה מהבית או המשרד ולחפש חניה, אני לגמרי מבין ללבכם. גם ב-pasto מבינים ולכן הם מזמינים אתכם להישאר במזגן ופשוט לעשות משלוח. בהצלחה ושיהיה לכם יום טעים.

חשבון בבקשה
פטריות ממולאות (זוגי)– 43 שקלים
סביצ'ה דג ים – 45 שקלים
קרפצ'יו חציל – 42 שקלים
פסטה פרימה וורה (פטוצ'יני תוצרת בית) – 48 שקלים
פיצה ונציה משפחתית – 71 שקלים
חצי ליטר גולדסטאר מהחבית – 29 שקלים
פררו רושה – 36 שקלים. 
סך הכול: 314 שקלים לארוחה שמספיקה לשלושה. ברצינות, בבית אבא בקושי הצליח לסיים את השאריות שהוגשו לו לארוחת ערב.

Pasto, שדרות מוריה 29, חיפה. 053-9442949 

* הכותב הגיע כאורח המקום