יש הרבה סופרלטיבים שאפשר ורצוי להרעיף על רוטנברג, אבל אחרי שחשבתי על כך הרבה, החלטתי שאם אני צריך לסכם את החוויה שעברנו במקום במילה אחת, אאלץ ללכת על 'מפתילה'. שילוב של מפתיעה ומעולה, כמובן. אין מה לעשות, מילה אחת בלבד זה באמת קשה. לגבי המפתיעה, תראו לי עוד מסעדה שנמצאת במקום מבודד כל כך שבמקום לשמוע בתי עסק אחרים, המולת אדם, כלי רכב, חוטי חשמל או מוזיקה רועשת מדי, אתה שומע את הרוח בעלים של עצי הזית סביבך, את הציפורים מצייצות בדיוק בווליום הנכון ומדי פעם את הבירה יורדת בגרונך. תראו לי עוד מקום שבמקום להשקיע בתפאורה מצועצעת או עאלק עדכנית סטייל בטון חשוף, הלך על מבנה שבמאה הקודמת שימש כתחנת הסגר לבעלי חיים שהגיעו מירדן, כשסביב לשולחנות החיצוניים אפשר לראות בעיקר שיבולים ארוכות שנעות באיטיות מצד לצד, גבעות מצהיבות, את הגבול הירדני ואולי הכי חשוב, את האופק. חווית האכילה כשיש לך אופק בעיניים שונה בתכלית מחוויית האכילה כשאין לך אופק בעיניים. ממש שמיים וארץ.
חוץ מהסאונד ומהויז'ואל הופתעתי מהדיסוננס בין המיקום לבין רמת האוכל. אני מודה שלא האמנתי שבחצר גשר הישנה, כל כך קרוב למפזר החום הארצי שנקרא טבריה אני אמצא תפריט שף אמיתי שמבטיח ספיישלים כגון: פילה בורי ביוגורט וטרגון (68 ₪), או מנה של פילה בס בקרם סרטנים (85 ₪) ובאמת מקיים. ומעבר לכל זה, המסעדה הייתה מלאה. יום ראשון (!), חצר גשר הישנה, ואנשים נוהרים כאילו הייתה זו מסעדה במרכז תל אביב שנפתחה לפני עשר דקות אחרי באז היסטרי של חצי שנה. אבל עזבו אתכם מהמפתיעה. בואו נדבר על המעולה. תמר, שישבה מולי, הייתה על סף התעלפות שכן מהבוקר לא בא דבר לפיה והשעה הייתה כבר שבע בערב. אי לכך ובהתאם לזאת הזמנו סביצ'ה בורי בסויה, בזיליקום ושום (30 ₪), גלילות חציל מצופות במילוי גבינת שמנת בליווי צזיקי (26 ₪) וקלמרי ממולא גבינת עזים על גבי סלסת עגבניות פיקנטית (29 ₪). את כל הטעים לאללה הזה ליוותה בצד הגברי של השולחן 1/2 כוס פאולנר מהחבית (16/23 ₪), ובצד המוצלח יותר - כוס יין קברנה סוביניון ריזרב של רקנאטי (25 ₪).
עוד לפני שהגיעו הראשונות התנפלנו (תמר ברעבונה ואני סתם כי יש לי עוד מה ללמוד על נימוסי שולחן), על לחמניות מיניאטוריות ארומתיות עשירות בעשבי תיבול, שלוו בשיני שום שבושלו בקליפתן ביין אדום ופלפל שחור, סלט בורגול עם חילבה, כמון וקוביות גזר, פרוסות דקיקות של חמוצים ביתיים עם המון פלפל אנגלי, זרעי כוסברה וחומץ.
ואז הן הגיעו - שרוולי הקלמרי נחו על סלסה שנקצצה ביד. קוביות עגבניה מזעריות שעורבבו היטב עם בצל, שום ופטרוזיליה היו רק כינור שני לעונג הזה ששמור לרגעים בהם עם כל התקדמות של הביס אתה חווה מרקם אחר. ראשית הציפוי הפריך של הקלמרי בו הוא טוגן, הלסת סוגרת על החטיף הזה עוד קצת והופ - המרקם החלקלק של הקלמרי, וכשהמלתעות חורצות את הגורל, גבינת העזים החמימה מתפשטת לך בחלל הפה. כיף גדול. שאריות הסלסה נוגבו עם הלחמניות ועברנו להתעסק עם גלילות החציל. גם כאן קיים ניגוד בין הקריספיות של הציפוי לרכות של החצילים והגבינה, אבל פה את ההצגה (מבחינתי לפחות) לקח דווקא הצזיקי ששימש מצע לגלילות. הוא נוגב עד תום עם הטוסטונים האדומים הריחניים שהוגשו לצד הסביצ'ה והוכיחו יכולת ספיגה מרשימה. ולגבי הסביצ'ה? אני לא יודע, אדוני השוטר, הכל קרה כל-כך מהר, רגע אחד הוא היה שם ושנייה אחרי זה נשארו ממנו רק כמה פרורים של בזיליקום. כן, אני יודע. אם הייתי שומר איזו לחמניה, היה עם מה לנגב את הרוטב. יצאתי טמבל.
הראשונות הרגיעו קצת את הרעב אבל פתחו רעב אחר, רעב לגלות מה עוד יצא מהמטבח הקטן והפלאי של רוטנברג. אז לעיקרית תמר הזמינה אנטרקוט 300 גרם בתוספת גרטן תפוחי אדמה (82 ₪) ואני הזמנתי פילה בקר ברוטב פלפל שחור, פטריות, תפוחי אדמה ונגיעת שמנת (85 ₪). עכשיו אני רוצה להתעכב שנייה ולכתוב משהו על המחירים במקום. הם לא שפויים בקטע הטוב של אי השפיות. תעשו לי טובה, שאף אחד לא יגלה להם כמה לוקחים על נתח עצום של פילה בקר במקום אחר שבדרך כלל הוא גם פחות איכותי. הנתח המדהים שקיבלתי ברוטנברג לא חולק למדליונים, גם לא לשתי פרוסות, הוא הוגש בשלמותו. רך, אדום, מדמם ומצוין. תמר טבלה חתיכות אנטרקוט ברוטב השום שנח לידו והתענגה כל כך שבאותם רגעים כל מה שרציתי זה להיות אנטרקוט. בעיקריות אני המשכתי עם הפאולנר ותמר עברה למשהו אפילו יותר מרענן: סידריה - סיידר תפוחים אלכוהולי שמופק מתפוחי 'פינק ליידי' בלבד ומכיל 5% אלכוהול. המשקה המרענן הזה מיוצר ברמת הגולן ומעניק לך את החוויה הייחודית של לתפוס ראש מתפוח. מדליק.
באזור הקינוחים החלטנו שאנו נכנסים פנימה, למזגן. האווירה בפנים חמימה שכן כיאה למטבח שף שמכבד את עצמו, אין מקום במסעדה ליותר משלושים בני אדם שיושבים בנחת, ללא צפיפות. כשהגיעו הקינוחים הנחתי את העט, הרמתי את המזלג ויחד עם תמר התמסרתי למגע המענג של תפוחי העץ המקורמלים שנחו על בצק פריך בתוספת גלידת וניל (25 ₪), לטמפרטורה המושלמת של פרפה החלבה שניצוק על מאפה תמרים (25 ₪) ולסמי פרדו ברולה ממולא פירות יער (25 ₪) - מנת הדגל של תפריט הקינוחים ולא בכדי. מושלמת ממנה אין כדי לסיים ארוחה כל כך מוצלחת.
את החוויה לא סיימנו עם אספרסו. אני לא רציתי להכחיד אף אחד מהטעמים שרקדו לי בפה ותמר רצתה לישון. בשעתיים נסיעה חזרה הביתה קלטתי שנהגתי ארבע שעות (הלוך-חזור) כדי לאכול קצת פחות משעתיים במסעדה. ולשאלתכם: ברור! היה שווה כל מיליליטר דלק ושווה כל אידיוט שעקף אותי כי בדרך חזרה נהגתי לאט. מאוד לאט. החוויה שרוטנברג מעניקה לסועד מתעלה הרבה מעבר לאיכות הגבוהה של חומרי הגלם וטיב המנות, וחוץ מזה, אין הרבה דברים יותר מתוקים בעולם הזה מתמר, כשהיא ישנה בנסיעות הארוכות.
* הכותב היה אורח המקום.
* להזמנת שולחן במסעדה לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת