כיופים - פה ממול

הדרך מתל אביב לפסטורליות של 'כיופים' בואך פתח תקווה מורכבת מהרבה בטון. הרבה מאוד בטון. בדרך עוברים כבישים רחבים בעלי מסלולים רבים, מחלפים משופעים וצמתים מרומזרים, אך עד מהרה חום האספלט והיציקות האפורות מתחלפים במשב רוח פוסט קיץ מרענן ובתפרחת ירוקה ונעימה. מי היה מאמין, רבע שעה בלבד מתל אביב ואתה מקבל תחושה של בוסתן גלילי מרנין.

עם זאת, וידוי קט: ה-GPS האנושי שבי ניזוק לאור החום הרב באותו יום, והוא זה שכנראה גרם לי להתבלבל ולסטות פנייה אחת מוקדם יותר. עשרים דקות של סיבובים באזור ותחקור עוברי אורח ארעיים הביאו לבסוף אותי ואת אימי שהצטרפה אלי, בשלום אל המקום. במהלך הניסוי והטעייה שערכנו במסגרת מסע חיפושינו אחר 'כיופים', תהינו כמה אנשים באזור מכירים אותה בשמה. המחקר המזורז העלה בחכתנו ממצא מעניין ביותר - ארבעה מתוך חמישה אנשים הכירו את המקום וניסו לכוון אותנו אליו. אם שמונים אחוזים מן הנבדקים במחקרנו הזעיר אכן הכירו את המקום ולא העמידו פנים של תמיהה, אמרנו לעצמנו מיוזעים, הרי שכבר אפשר לזקוף למקום נקודת זכות גדולה.

מסעדת 'כיופים' בפתח תקווה משלבת בתוכה הן מסעדה והן חנות לאביזרי בית. בתשובה לשאלת הביצה והתרנגולת - מה קדם למה? נענינו, שהחנות קדמה למסעדה. הדרך למסעדה עצמה עוברת (לנכים גישה נוספת למסעדה) בתוך החנות המאובזרת, דרך פרוזדור צר המזמין אותך להביט על כלי הבית השונים ולהתרשם. בסוף נפתולי החנות שוכנת המסעדה. בצידה הימני בר גדול ומאובזר, משמאל מקומות ישיבה ובחוץ גן מלבלב, שביחד יכולים להכיל כמות נכבדת מאוד של כ-250 אנשים. בכל זאת, בחרנו לשבת בתוך המסעדה ולא בגן היפהפה הניבט ממנה. אחרי הכול, תחילת אוקטובר ומזגן עדיין עושה לנו את זה.

אחרי הנסיעה הקצרה, כולל הניסוי הפסוודו מדעי שערכנו בדרך, יחסית לשעת הצהריים המנומנמת ולעובדה ש'כיופים' מרוחקת יחסית ממרכזי הקניות, ספרנו עשרות סועדים במסעדה, מה שהביאו אותנו לזקוף לה נקודה חיובית נוספת. הכמות הנכבדה של האנשים ששהו במקום העידה לא מעט על קהל הלקוחות של 'כיופים', שמכיר את המקום היטב ופוקד אותו זה זמן רב. קהל נאמן מעיד על טיבה ואיכותה של מסעדה והוא אחד הבסיסים המעידים על חוסנה.

לפתיחה הזמנו רצועות עוף בטמפורה (29 ₪) עם ירקות בתחמיץ וצ'ילי מתוק. העוף היה עשוי כהלכה והרוטב היה במינון הנכון, אם כי הירקות לצידם היו מוחמצים מדי לטעמי. לצד רצועות העוף הונחו על שולחננו גם שיפודי אנטיפסטי (29 ₪) - שפע של ירקות חמים שנצרבו היטב בגריל וכן קרפצ'יו בקר מעולה (29 ₪) שהגיע עם צנימים, והיה דק בדיוק כפי שקרפצ'יו צריך להיות.

למנות עיקריות בחרנו בסטייק אנטרקוט (79 ₪), שהונח על מצע שעועית מוקפצת בשום, והגיע לצדם של 'הום פרייז' מעולים ששדרגו את המנה, ופילה אמנון (69 ₪), שישב על מצע עלים ירוקים טריים והוגש לצדה של שעועית ירוקה עדינה.

מרגריטה מלון (32 ₪) הייתה במילה אחת: נהדרת וקאיפיריניה הדרים (32 ₪) הקפיצה את הארוחה והטעמים בפה. הקינוחים היו חגיגה מתוקה של ממש. נוטלה ביאנקה (30 ₪) - הר שוקולד מכוסה בשוקולד לבן קפוא וחצי וופל בלגי (34 ₪) שהגיע בליווי שני כדורי גלידה לבחירה וקצפת הדהימו אותנו בגודלם. את הקינוח השני הייתה יכולה לחסל משפחה שלמה, ועם זאת המחיר לא פגע כהוא זה באיכותה של המנה או באופן הגשתה.

'כיופים' אוחזת ברקורד ארוך ומרשים בן 13 שנה. היא אמנם הפכה למסעדה בשרית לכל דבר ועניין רק לפני כארבע שנים לערך, לאחר שהייתה בית קפה הרבה שנים אבל, עדיין, בתחום הקולינריה מקום שחוגג י"ג שנים זה לא עניין של מה בכך.

המנות ב'כיופים', החל ממנות הפתיחה, המשך בעיקריות וכלה בקינוחים, גדולות מאוד, בדיוק כמו שהישראלים אוהבים. נראה שמצב בו סועד יצא את המקום מבלי להשביע את ליבו הוא נדיר, אדרבא ייתכן שאף יאלץ לדדות לרכבו כשהוא סוחב 'דוגי-בג' הביתה. עם זאת, למרות גודלן המרשים של המנות בכיופים, הן מתומחרות באופן שווה לכל נפש ובצורה יוצאת דופן (לטובה).

ל'כיופים' מגיעים אנשים לא כדי להיות מופתעים, אלא, פשוטו כמשמעו, לכייף. מי שמגיע לכיופים יודע מה הוא מקבל, ומרוצה מאוד עם הבחירה שלו. גם אנחנו היינו.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי