הו הסלע האדום

לא מזמן, בתאריך ההו-כה-סמלי 07.07.07, הוכרזו בליסבון, בירת פורטוגל, שבעת הזוכים בתחרות פלאי העולם החדשים. לא פחות ממאה מיליון איש הצביעו והשפיעו ובחרו באתרים כמו העיר הפרואנית מאצ'ו פיצ'ו, פטרה, פסל ישו בריו דה ז'נרו והטאג' מהאל כשפיץ של השפיץ.

נו טוב, זה כמובן אדיוטי למדי. מי צריך פלאי עולם חדשים? למה, הישנים כבר לא טובים? ומה השלב הבא? בחירת עשרת הדברות החדשים באמצעות SMS? זעף וחמצמץ הסתובבתי בעולם מאז הבחירה המוזרה, מציין בפני עצמי שאני האיש השפוי האחרון שעוד נותר כאן. מקץ ימים אחדים הבנתי שאין מה לעשות, העם (או ליתר דיוק, המין האנושי) אמר את דברו, ומי שלא יצטרף לעגלה הדוהרת אל האבדון ימצא את עצמו עוד יותר מתוסכל, עוד יותר נטוש ועוד יותר ממורמר. אשר על כן קמתי ועשיתי מעשה: נסעתי לפטרה.

ועכשיו אני רוצה לומר משהו: האנושות צדקה! פטרה היא אכן אחד משבעת פלאי עולם! כמה טוב שיש SMSים בעולם!!!

פטרה שוכנת בתחנת הדלק (המוזנחת משהו) של סדש, בכניסה לגבעת ברנר, ליד מתחם 'בית חלומותי'. בתור אחד משבעת פלאי תבל היא לא נראית מי יודע מה מבחוץ, וגם העובדה שהכניסה אליה היא מהתחת של תחנת הדלק, ישר ליד השירותים (שנראים כמו שדה הקרב בגליפולי, רק ביותר מלוכלך) לא מעלה את רף הציפיות.

אבל מה, נסענו עד כאן – לא ניכנס?

אז זהו, שלא. ליד דלת הכניסה מקדם את פניך שלט צהוב המבהיר את כללי המשחק: אין הזמנות טלפוניות (את זה גיליתי כבר כשניסיתי להתקשר לפטרה, אך התנפצתי אל משיבון אכזר שסירב לתקשר איתי), אסור להיכנס לחלל המסעדה ללא אישורו של מלצר, אי אפשר להתיישב לפני שכל הקבוצה שלך הגיעה ואם הפסדת את התור, עליך לחכות שני (או שתי, כמאמר השלט) תורות. "אבל מה שבטוח", חותם הטקסט הלבבי, "שווה לחכות".

פטרה היא מסעדה לבנונית מעולה (שעל שמה קרויה עיר נבטית בירדן, אבל לא זה העיקר). כבר שנים שכל מיני אנשים גורסים שהאוכל כאן אלוהי ושהחומוס הוא נזר הבריאה. לכן שווה לחכות ברחבת האספלט שליד השירותים עד שיתפנה שולחן. כשנכנסים פנימה מתגלה מסעדה קטנה וצפופה בעלת לוק משובב של פאב משנות השבעים המאוחרות (זוכרים את ריהוט העץ הכבד של פעם? הוא עבר לכאן) ופרסקאות מרגשים על הקירות. המטבח פתוח למחצה, ואפשר לראות שהצוות שבו מאוד מתלהב מהעבודה, תחת ניצוחו של ג'קי זערור, השף שמעולם לא למד בישול ("כי אני בכלל אורגניסט", הוא מסביר, "וגם כי מי שמבשל מספרים ולא מהנשמה, יוצא לו אוכל שבכלל לא כיף לאכול").

בואו נדבר קודם כל על החומוס: ללא ספק, מדובר בשוס נבטי מרגש, אחד מחמשת החומוסים הטובים בארץ ומנה בעלת ייחוד רב: זה לא החומוס המוכר מאלפי המזללות הפזורות לרוחבה ולאורכה של הארץ. מנת החומוס של פטרה היא ראשית גדולה, שנית חמה, שלישית זרויה בתועפות של שקדים (!) וצנוברים ורביעית מגיעה גם בגרסה חריפה. וזה טעים, כל כך טעים, שאין לי ממש מילים לתאר עד כמה.

חוץ מזה יש פה עוד שפע מנות ששווה להתעכב עליהן: הטאבולה המצוינת למשל, סלט הירקות העז והפרוע, הכולל בשר לימונים, נענע ופלפלים חריפים, וגם שתי מנות מופלאות של כרובית – מטוגנת בשום, נענע ולימון, ומטוגנת עם רוטב טחינה חמה. יש גם מנות בשריות ענקיות מאוד. צלעות הכבש, למשל (זערור: "רק כבש בלדי, ועם השומן כי זה מה שהלקוחות אוהבים") מגיעות במנה עצומת גודל הכוללת עשר צלעות. בהחלט בהחלט כדאי להזמין חצי מנה ורק אחר כך לראות אם יש עוד מקום.

בקינוחים מגיעה התלבטות קשה: האם ללכת על המלבי מתוצרת בית (הכי טוב שטעמתי בארץ) או על מנת האטאייף – אותו סמבוסק מתוק, ממולא בכל טוב, המבושל במי סוכר? זערור מבטיח שהוא "עושה את האטייף הכי טוב בעולם". פה אני חושב שהוא נסחף אבל בהחלט מדובר במנה ראויה (אם כי המלבי עולה עליה).

החשבון קטן אפילו יותר מהמסעדה: ארבעה סועדים יאכלו עד להתפקע בפחות מ-300 ₪. רק לא לשכוח שאי אפשר להזמין מקום מראש, שתמיד צפוף שם ולרוב יש תור, שצריך לעשות פיפי בבית ושצריך לבוא עם סבלנות (בגלל התור, לא בגלל השירות – השירות מעולה, אדיב, זריז ומאיר פנים). וזה שווה כל רגע וכל קילומטר נסיעה. מילה שלי.

ועוד משהו:
אם אנחנו כבר בעניין של פלאי עולם, הנה עוד פלא קטן: לכו לשוק הכרמל בתל אביב, היכנסו אליו מלמעלה, כלומר מרחוב אלנבי, והתחילו לרדת בכיוון מסוף כרמלית. בערך באמצע הדרך, במקום בו רחוב שפ"ר נכנס לרחוב הכרמל מצד שמאל, תראו מזללונת קטנה ללא שלט ושם, ששולחנותיה מכוסים שעווניות ואיזור האכילה שלה תחום בגדר במבוק. זה המקום של יפתח וכאן אתם צריכים לשבת.

יפתח התכוון בכלל לפתוח אספרסו בר, אבל העם דרש שקשוקה. מדי בוקר פותח יפתח את המקום שלו, הנקי כמו בית מרקחת בציריך, ומכין חומוס, פלאפל, הרבה דברים עם חצילים וגם שקשוקות מעולות. המשקאות הם בשירות עצמי מהמקרר והבריזה (בריזה בדרום תל אביב!) על חשבון הבית.

המקום של יפתח פתוח בימים א'-ו' משעה 09:00 עד אחר הצהריים והוא נפלא אפילו עוד יותר משהוא זול.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי