נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

שמות כמו 'מול השדה' בדרך כלל מצליחים לגרום לשחרור מהיר של אנזים הציניות במוחי הציני ממילא, ציניות שמקורה בחשד קל מאד שהקשר בין הפסטורליות המתיימרת של הטייטל ובין המציאות הוא מקרי בהחלט. בואו נודה באמת, הוד השרון היא כבר מזמן לא גן עדן למלקטי התפוזים בשקיעה, וגם כבר אי אפשר ממש להלך שם ולשיר את Strawberry fields forever, מקסימום איזה שיר פרסומת עלוב לאחת מחברות הבנייה שמקימות כאן את עשרות המגדלים שהולכים וסותמים סופית את הגולל על הגדרת  המקום הזה כמרחב כפרי.

אחד מאחרוני השרידים של שדות התותים הפוריים של הכפר-לשעבר הזה (שדה התותים הגדול בשרון, כ-30 דונמים שלמים), נושק למסעדת מול השדה, בצידה הצפון-מזרחי של העיר. המסעדה היא חלק מקומפלקס קניות והסעדה, לצידה שוכן 'מילקי וויי' - פאב הומה ואלגנטי, חנות 'כיופים', מתחם סגור לאירועים עם חדר פרטי ומתקני משחק לילדים. 

בערב קריר של תחילת החודש, פוסעים לנו הורד שאיתי ואנוכי במן גן עצי תפוז, שזור שולחנות חרס. מצדו האחד בר עץ ארוך שמשקיף על אותו שדה תותים גדול, ובצדו האחר מקדם את פנינו טאבון כסוף ומרשים, מסביבו בר קטן עם כסאות עץ, ולידו מבנה המסעדה עצמה.  
את פנינו מקבלים תאורה מעומעמת קלות וריח משכר מהטאבון. הבר מציג מכונת קפה מרשימה ומפתה, בקבוקי יין ומבחר אלכוהולי מעודד. אנחנו בוחרים באחד משולחנות העץ הכהים והגדולים, עליו נרות גדולים ופרחים לבנים. מנהל המסעדה הלבבי מסביר שבקרוב יתמעטו שולחנות הענק ובמקומם יתווספו יותר שולחנות זוגיים, שיאפשרו בילוי גם לאנשים כמונו שלא באים בקבוצות של שישה. כשלאוזננו מתנגנת מוזיקת מרגיעה ולא תובענית מדי ('החלונות הגבוהים' עושים סיפתח), ולצידנו קבוצות סועדים שנראים נהנים ומבושמים מאלכוהול, נראה היה שהגיעה גם שעתנו להתבשם.

בירה סטלה מהחבית (24 ₪) הגיעה בכוס המתאימה לה ואיתה כוס קיאנטי טעים של רופינו (34 ₪). זה המקום לציין כי המסעדה מתמקדת בקיאנטי וביינות של יקב רקנאטי. קוקטייל ליצ'י (31 ₪) שהחלטנו לצרף לרצף השיכר היה בינוני בטעמו, אבל חיש קל חזרנו להיות מרוצים כשלשולחן הגיע פתיח שקשה לעמוד בפניו: פוקצ'ה דקה וחמימה, היישר מהטאבון שזיהינו קודם לכן בחוץ, עם מטבל שמן זית ותערובת תבלינים טוסקנית שעזרה לטעמי הזית להיפתח והייתה משובחה במיוחד. 
לצד פת הלחם טעמנו סלט רוקפור ואגסים ביין, עגבניות שרי ואגוזים קלויים בוינגרט הדרים (49 ₪), שהיה רענן ועשיר במיוחד, וסיפק שילוב מוצלח בין הרוקפור לאגסים. מנת פתיחה נוספת שהומלצה בתפריט הייתה כנפי עוף קריספיות בחמאה וצ'ילי מתוק (39 ₪). אכן קריספיות וטעימות ביותר. הערב היה חורפי מספיק כדי לאכול מרק, ודגמנו שני סוגים, פטריות ובטטה (20 ₪) אלה הגיעו אל השולחן רותחים, ביתיים וטעימים בהחלט.

בעוד השולחן מתפנה, ורד נועצת מבט במנת האנטרקוט 330 גרם, מיושן ועשוי על הגריל, עם רוטב צ'ימיצ'ורי (96 ₪) וגם מהר מזמינה אותה, ואילו אני בוחר במנת שוק אווז צלוי בסילאן, סויה וג'ינג'ר על מצע פירה שורשים וירק בגריל (89 ₪). 
היא מתענגת על הסטייק שלה, ואני - שאומצות אינן אהבתי הגדולה - מתענג על הפירה המשובח בצלחתי ועל בשר האווז שהיה רך רך ומספק, אם כי טעמי הרוטב לא היו מורגשים בו מספיק.
בין ביס לביס אנחנו מתרשמים מהפרזנטציה - צלחות לבנות, נקיות וגדולות אך לא פומפוזיות, וצלחת קטנה ומעוטרת ("ממזרח ירושלים", כך לפי המנהל...).

רגע לפני שיגיע מלצר עם צלחת של דוגמאות מקינוחי הבית, מתפנה המנהל החדש של המקום להסביר לנו את שהיה ובעיקר את שהולך להיות.
מנסיוני המר כתושב הפרובינציה, מסעדות כפריות נוטות להיות מנוהלות בבינוניות, אולם להפתעתי  התנהלות המסעדה אומרת מקצועיות והקפדה על פרטים קטנים: השירות עירני וקשוב, חומרי הגלם מעולים (ריבות התות והתפוז של המסעדה נרקחות מעצי הפרי שבה ומשדה התותים שמולה, הקינוחים נעשים במיוחד בשביל המקום ע"י זוג קונדיטורים מוכשרים, והתה הוא תה אורגני של Valdena Bio).
גילי סספורטס, השף החדש של מול השדה, מתכוון לשפר את התפריט הקיים ולעשותו מחוכם ורענן יותר, שתי תכונות שבאמת היו חסרות לו, על אף שהמנות היו טעימות.
סספורטס (35) הינו חבר באיגוד השפים העולמי שהתחנך על ברכי המטבח האיטלקי כשעבד כשנתיים בפלרמו, איטליה ומתמחה בבישול איטלקי וים תיכוני.

כמו ילדים במסיבת יום הולדת טעמנו ממגש הקינוחים ארבעה: עוגת פסיפלורה, עוגת טריקולד, סופלה שוקולד, ומעין סוכריות על מקל של טראפלס בשלל טעמים על מקלות קינמון. הקינוחים כולם היו טעימים, הצטיינו במיוחד הסופלה והטראפלס (כל הקינוחים - 39 ₪). אנחנו שותים תה אורגני (12 ₪) ואספרסו קצר של חברת לורנצ'ו (11 ₪), שניהם משובחים, ומחליטים שמעבר לכל הקלישאות של מסעדה בלב הכפר, מצאנו כאן אוכל ואווירה להתענג עליהם.
בחורף, עם כירבוליות פליז שרק מחכות שיתעטפו בהן, תפריט ראוי של שף מבטיח, ואלכוהול וקפה איכותיים, יהיה אפשר להסתכל כאן מהחלון אל השדה ביום גשם, להחליף את הציניות בהנאה, לקוות שהשדה יישאר שדה, ולאחל עוד הרבה סירי ריבת תותים מקומית.

 

* הכותב היה אורח המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
NG - המֵכָּה של הבשר
אוונגרדיינר
אוונגרדיינר
הדייט שאכל איתי
מהמטבח של אביבה אבידן: סירים לצד שירים
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר