ידידותי למשתמש

אוקטובר הקסום החל באווירה אופטימית. עם סיום החגים, קבעתי עם חברה טובה ועולל אקטיבי העונה לשם אורי, להיפגש בבית הקפה גופרמן ברשפון. אפרת ואני חברות מגיל 4, כך שלפי דעתי אני בהחלט יכולה להיות מוכרת כדודה של הפעוט האמור. לאחר בזבוז זמן מיותר בניווטים, הצלחנו למצוא זו את זו ונסענו בשיירה לרשפון. אורי בינתיים צבר כוחות ונמנם עד ההגעה ליעד.

גופרמן של אמצע השבוע הוא מקום נפלא לבלות בו. בניגוד לסופי השבוע העמוסים בסלבריטאים, בימי חול המקום שלו ורגוע וניתן לנוח בישיבה על הספות הביתיות שבפנים או לשבת בירוק שבחוץ. אנחנו בחרנו לשבת במרפסת המרווחת וליהנות מהבריזה הקלילה והנוף שמסביב. גופרמן ניצב בראש גבעה קטנה ומשקיף בגאון על סביבתו. לשמחתו של אורי, שהקיץ משנתו, ניתן להעפיל אל המקום גם עם עגלות.

בשביל להתאקלם, הזמנו למנה ראשונה שני כדורי ריזוטו במילוי גבינות, ברוטב עגבניות חם (31 ₪). המנה היתה טובה ואסתטית, אם כי קצת כבדה עדיין לאקלים של מישור החוף. בזמן שעיינו בתפריט העיקריות, אורי הביע מחאה על כך שאינו מקבל מנה משלו ונאלץ להסתפק בטעימות של לימונענע כתושה וקרה ובבקבוק, שהיה הרבה פחות אטרקטיבי מהמנות שהגיעו אל השולחן.

אנחנו, לעומת זאת, קיבלנו מנות עיקריות ניחוחיות, שטעמן לא נפל מריחן. מנה אחת היתה פילה בס צרוב על מצע פירה עם חמאת עגבניות (85 ₪). הדג היה נימוח, כמעט ונטול עצמות לחלוטין ולווה בתיבול עדין. בחירה מצוינת למי שלא אוכל בשר או מחפש ארוחה משביעה אבל קלילה. המנה השנייה היתה המבורגר 250 ג' בלחמנייה (59 ₪), שמגיע עם תוספת לבחירה, בצל קלוי, ירקות ומיונז. המנה מוגשת ללא רטבים נוספים, כך שכל אחד יכול לבחור מה וכמה להוסיף. ההמבורגר היה עסיסי והורגש העוקץ של גרגירי החרדל בתערובת הבשר הטחון.

זה באמת לא היה מאד הוגן לחשוף את הילד לכל הניחוחות והמראות המעניינים ולא לתת לו לאכול, אבל אורי כבר איבד עניין ודרש הפעלות ומשחקים תיכף ומייד. בזמן שסיימתי את המנה שלי, יצאו אורי ואמא שלו לטיול במרפסת המשקיפה על שדות השרון, שם מתקיימות הפעילויות של "מרכז פולה". המרכז החל לפעול לאחרונה ומארח אירועים פרטיים שונים וחוגי יוגה. בינתיים הגיעה המלצרית עם צלחת קינוחים מהממת, שלא ניתן היה לעמוד בפניה. התפתינו למנה של טארט טאטן פריך בתוספת גלידת וניל, סיום מתוק של שעות הצהריים.

נפרדנו מהפרחים, הצמחייה והנוף הפתוח שארחו אותנו והתחלנו לחזור אל הבניינים האפורים שבערים המאובקות. בדרך הביתה אורי התקשר. אמר שהיה לו נחמד והכל, אבל אם לא אכפת לי, הוא ישמח לבוא שוב שיצמחו לו שיניים. חייכתי והתחייבתי לשידור חוזר.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי