איטלקי זה האוכל האהוב עליה. היא לא ממש בקטע של בשרים כבדים, והיא גם מהאנשים המוזרים האלה שלא אוהבים ירקות, אז גם רוב מאכלי המזרח יורדים מהפרק. ומתוך המטבח האיטלקי הדבר שהיא הכי אוהבת זה לזניה. ממש גארפילד.
היינו כבר בים מסעדות איטלקיות, ובכמעט בכל מקום שמציע לזניה בשרית היינו מזמינים אותה בתקווה סוף סוף למצוא לזניה מוצלחת. מסתבר שזה בכלל לא פשוט. בהרבה מקרים הפסטה לא מוכנה מספיק, או שהבשר יבש, או שזה מרגיש שהמרכיבים מתנגשים אחד עם השני ולא בושלו מספיק יחד. בכל מקום שבדקנו גארפילד יצאה מאוכזבת, או במקרה הטוב אמרה: ״כן, היה בסדר״.
ואז הגענו
אז הלכנו גארפילד ואני לבית איטלקי (ששינה את שמו לא מזמן מביסטרו 1887) לאחר שטל-אור, הבעלים המוכר לכל באי המסעדה, שם את יהבו על הקולינריה האיטלקית, והכניס את הסגנון.
מיד שנכנסים למקום יש הרגשה של בית. העיצוב המיוחד, הריהוט, והחפצים שקישטו את המסעדה נתנו תחושה של סלון ביתי. טל-אור, שמסתבר שנמצא במקום יום-יום ומתייחס למסעדה כמו אל ילד שלו, קיבל אותנו בחיוך מאוזן לאוזן והושיב אותנו במקומנו.
ראשונות
למנה ראשונה הזמנתי את סלט הבית האיטלקי, שמכיל ארטישוק, צנונית, קולורבי, שעועית ירוקה, עלים ירוקים וגבינת עזים. המנה הייתה מאוד גדולה ולחלוטין יכולה להשביע גם גרגרנים כמוני. שילוב הטעמים, ובעיקר הארטישוק עם גבינת העזים המעולה, היו פתיחה נהדרת לארוחה.
גארפילד הזמינה את הקרפצ׳יו פילה בקר, מנה שהיא בדרך כלל לא אוהבת במיוחד אבל כנראה שהיא הייתה במצב רוח ניסיוני. אולי בגלל שהמנה העיקרית הייתה קבועה מראש. הניסיון הצליח לה הפעם. היא מאוד נהנתה מהמנה, וגם אני טעמתי ממנה ואהבתי שלעומת מקומות אחרים שחותכים את הבשר דק-דק, הקרפצ׳יו ב׳בית איטלקי׳ הוא עבה יותר ומרגיש עסיסי יותר.
עיקריות
למנה העיקרית הזמנתי את הספיישל שהיה באותו היום - פילה בקר 200 גרם עם רוטב שמנת וגבינה כחולה יחד עם פרוסת בטטה עבה (ורכה רכה). צורת ההגשה של הבטטה הייתה יוצאת דופן, כשלמעשה קיבלתי פרוסה אחת שנראית בגודל של חצי בטטה. אין לי מושג איך טל-אור עושה את זה אבל הבטטה הייתה רכה ומבושלת בצורה מדויקת גם בחלקים הפנימיים שלה. לרוטב היה טעם מאוד בולט של גבינה כחולה ופלפל שהלך נהדר עם הפילה בקר, אף שהבשר עצמו לא נמס בפה כמו שציפיתי מפילה בקר.
גארפילד כמובן הזמינה את הלזניה. הסתכלתי עליה איך היא לוקחת את הביס הראשון. בדרך כלל, מיד אחריו אני רואה פרצוף מעט מאוכזב שמלווה בביס נוסף עם תחושת ״אולי זה רק הביס הראשון שלא טוב״. הפעם החוויה הייתה אחרת לגמרי. גארפילד נמסה לי מול העיניים ואחרי כמה ביסים אמרה לי ש״זה מדהים. הלזניה הכי טובה שטעמתי״. כמובן שאחרי הצהרה כזו אני חייב לקחת הפסקה מהסטייק שלי ולטעום משלה. אני לא חובב לזניות מושבע כמו גארפילד אבל אכן זו הייתה מהלזניות הטובות שטעמתי. כל המרכיבים היו מבושלים להפליא, הסתדרו מצוין אחד עם השני ונמסו בפה עם המגע הראשון בלשון.
אחרי מנוחה קצרה ושיחה לא קצרה על הלזניה, עברנו לקינוחים. גארפילד לקחה את הפונדנט שוקולד שלא טעמתי ממנו אבל דווח לי שהיה טעים ועשוי היטב, ואני לקחתי את עוגת הגבינה פסיפלורה המצוינת, שהיה בה איזון מדויק של מתוק וחמצמץ.
כאשר קמנו לעזוב את השולחן, טל-אור, שעבר כל הערב בין השולחנות לפנק את הסועדים, התקרב לעברינו והודה לנו שבאנו. אל אוכל איטלקי משובח והרגשה ביתית כזו אין ספק שנחזור.
חשבון בבקשה:
סלט בית איטלקי - 63 ₪
קרפצ׳יו - 49 ₪
לזניה - 64 ₪
פילה בקר - 135 ₪
פונדנט שוקולד - 41 ₪
עוגת גבינה פסיפלורה - 41 ₪
סה״כ: 393 ₪ של כיף זוגי
בית איטלקי, פינס 27, נווה צדק. 053-9443556
* הכותב ביקר כאורח המסעדה
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת