נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

יום שישי 11:00 בבוקר. בכניסה לבית אסיה שבמרכז תל אביב מתאספים עשרות גברים ונשים כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם. האור החורפי שחודר מבעד לחלונות הזכוכית השקופים והגדולים מסנוור. הבקרים של ימי שישי יקרים מפז, זהו הזמן החופשי הקסום ביותר בתוך מרוץ העכברים המודרני. אני צופה בהשתהות בכל אלו שהגיעו לכאן בשעה קסומה כזו כדי לחנוך את הפתיחה של 'ליליות BAKERY' המאפייה החדשה של "קבוצת ליליות". שורה של עוגות פירותיות בשלל צבעים וצורות, עוגיות פריכות וארוזות היטב, קישים מגרים ומאפים רכים מחכים להם בנחת על השולחנות. כדי לאסוף כל כך הרבה אנשים בשעה כזו צריך יותר מקפה מצוין ועוגות מדהימות. יכול להיות שבאמת יש כל כך הרבה אנשים שאכפת להם טיפה מעבר למעגל חייהם, מעבר למעגל האינטרסים הצר?

יש ימים נדירים בהם רצף פעולות פשוטות גורם לנו להרגיש שאנו חלק בלתי נפרד מהחיים ושכל אדם שקיים הוא חלק מאיתנו. הימים האלה מלווים בתחושת עשייה משותפת המעניקה למכלול הפרטים והפעולות ערך נוסף. ישנם אנשים שכדי להרגיש מעבר לעצמם טסים להתנדב באפריקה או בנפאל ולעיתים משלמים על כך כסף רב. ישנם כאלו שמצליחים גם לעשות זאת בארץ, במקלט בשכונת עג'מי, למשל, על חשבון זמנם הפנוי. העשירים ממש תורמים לארגונים ולעמותות שונות ונותר רק לקוות שהכסף עובר לאלו שבאמת זקוקים לו. אך איך אפשר לחוות את התחושה הזו בכל יום מבלי לוותר על עצמך ואפילו להרוויח מכך מעבר לסיפוק שבנתינה? או במילים אחרות: האם ניתן לשלב בין יוזמה חברתית לעסקית ואפילו להצליח? גם לתרום לחברה וגם ליצור עסק משגשג? נשמע כמו משימה בלתי אפשרית במציאות הישראלית הדורסנית.

'לילית' הוקמה בשנות ה-90 ברחוב מאז"ה בתל-אביב במתכונת חלבית והייתה בבעלותה של קרן קרמרמן, אשר יזמה את שיתוף הפעולה החברתי בין המסעדה לעמותת עלם, המסייעת לבני נוער בסיכון להשתלב בחברה. ב-1999 תרמה קרמרמן את המסעדה לעלם שהפעילה אותה במשך שנים בשילוב עם הפרויקט החברתי שמכשיר בני נוער בסיכון. בתחילת 2006 עברה לילית למתכונת בשרית כשרה ולמשכנה החדש בבית אסיה בתל אביב, כשעל המטבח מנצח השף נעם דקרס. השנה נרכשה המסעדה ע"י שלושה יזמים עסקיים: חנוך ברקת, נדב ברגר ואסף בלנק (להלן "קבוצת לילית") המשתפים פעולה עם עלם ואוחזים באמונה שלמה ונדירה שאפשר וכדאי לשלב עשייה חברתית עם עסקים.

לתפוס את אסף בלנק (30) אחד משלושת היזמים ומנכ"ל 'קבוצת ליליות' זה לא הדבר הכי פשוט בעולם, אך כשלבסוף אני מצליחה הוא מספר לי על המסלול רב המשמעות שבני הנוער עוברים במשך שנה וחצי בתחומי המסעדה ומהיום גם במאפייה. "הנערים הם בני נוער בסיכון שמגיעים אלינו מכל קשת האוכלוסייה - מבתי משפט לנוער, ממשפחות הרוסות ומפה לאוזן" אומר בלנק. "יש גם כאלו שאמנם נפלטו ממערכת החינוך אך הגיעו ממשפחות מתפקדות לחלוטין, שהוריהם ביקשו להכניס אותם לפרויקט. המושג 'נוער בסיכון' פירושו נוער ללא מסגרת שהסיכון שלו להתדרדר לעבריינות גבוה".

מהי למעשה מהות הפרויקט?

"מדובר בפרויקט הכשרתי-שיקומי בו בני הנוער מקבלים מקצוע לחיים (או במטבח או בקונדיטוריה). המסלול אורך בין שנה לשנה וחצי לכל נער ונערה, כשבמהלכו הם עוברים את התהליך מההתחלה הבסיסית ביותר ועד להשמתם במקום עבודה. מלמדים אותם כיצד מקלפים תפוחי אדמה, איך מטפלים בבשר ודגים וכיצד לעמוד במחויבויות שונות, כגון לקום כל בוקר לעבודה. במשך כל התהליך מלווה עובדת סוציאלית במשרה מלאה גם את הצוות וגם את הנערים, מכוונת ומייעצת. בשנה עוברים בפרויקט בין 25 ל-30 נערים, כשכרגע במסעדה עובדים 13 נערים בני 14-19. חשוב לציין שהנערים מקבלים משכורת מלאה על עבודתם ובהתאם עליהם לעמוד גם בכל חובותיהם למקום. אנו לא נותנים להם מקום עבודה בלבד, אלא מסייעים להם לעשות שינוי אמיתי בחיים".

איך הגעת לפרויקט?

"אני בא מעולם המסעדות ובתי הקפה. הגעתי לפרויקט על תקן יועץ מתנדב כשהפרויקט היה שייך לעמותת עלם ואחרי כמעט שנתיים, כשעלם החליטה שהיא מוכרת את המסעדה, הקמנו קבוצת שותפים שרכשה אותה בינואר השנה. שני השותפים שלי הגיעו מעולם העסקים - חנוך מתעשיית ההון סיכון ונדב מתעשיית המזון אך דווקא מתחום הסיטונאות. במאפייה החדשה שותף גם השף-קונדיטור עמיר לוליאן, שבארבע שנים האחרונות היה השף קונדיטור של 'פילסברי ישראל' ובעברו הקים את הקונדיטוריה של 'רפאל', 'מסה' ו'יערות הכרמל'".

נדיר בארץ לשלב בין מיזם עסקי לחברתי...

"אנו עושים זאת כי אנו חושבים שכך צריך לעשות עסקים. התרומה שלנו לחברה לא מסתכמת רק בלתרום כסף, אלא במתן מקצוע וכישורים לחיים לנערים האלה. המוטו שלנו הוא "כל החובות - כל הזכויות!". הנערים מקבלים משכורת אך גם באים בזמן, לומדים לא רק טבחות אלא גם איך לקום כל בוקר לעבודה, איך להתמודד עם מנהלים וכו'. התועלת שאנו מקבלים היא ערך מוסף מטורף, כשכל הצוות רואה איך ילד מתחיל את התהליך עם תיקים פליליים ובעיות מפה עד הודעה חדשה, ובסוף התהליך מצליח להחזיק עצמו ולעבוד, למרות שביום-יום אנחנו עסוקים ביום-יום ורק מדי פעם עוצרים ומסתכלים. ההצלחה הכי גדולה היא שהרבה מסעדות פונות אלינו משום שמעדיפות לקחת נערים שעברו אצלנו מסלול מקצועי. הבוגרים של המסלול שלנו השתלבו במסעדות כמו: 'רוקח 73', 'מל ומישל' 'בראסרי', 'מוזס', 'רביבה וסיליה' ועוד".

למה לדעתך אין עוד מסעדות שעושות פרויקטים דומים בארץ?

"בעולם יש פרויקט דומה של ג'יימי אוליבר (השף העירום) הנקרא "15", שקצת שונה בתפישה העסקית אך דומה בכך שהוא משלב נערים משולי החברה בעולם המסעדנות. אגב, 'לילית' התחילה הרבה לפניו. בארץ יש מסעדות שמשלבות אוכלוסיות חלשות בעבודה היום-יומית, אך אני לא מכיר מקום שיש לו תוכנית הכשרתית שבאה ומלמדת ונותנת מקצוע לחיים. לא הרבה עושים את מה שאנחנו עושים משום שזה עולה המון כסף להחזיק פרויקט כזה. צריך גב כלכלי חזק וטונות של אמונה".

באילו אתגרים נתקלת במהלך הפרויקט?

"האתגר הכי גדול מבחינתי הוא מעבר לפרויקט החברתי - להרוויח כסף שלא למטרות פילנתרופיות. הפרויקט עולה לנו לא מעט כסף, ולהצליח לשלב בין הפרויקט החברתי לרווח עסקי זה הכי מאתגר.  מעבר לכך, אנו נתקלים בקשיים יום-יומיים כמו שיש לכל מסעדה. להתמודד עם בני הנוער שכל אחד מהם זה עולם שלם הופך אחרי כל כך הרבה זמן לדבר רגיל".

ספר על המאפייה החדשה:

"'ליליות BAKERY' היא תולדה של הרחבה של הקבוצה ושל הרצון להיכנס לתחום חדש. מדובר במאפייה שכל הלחמים, העוגות, המאפים והעוגיות בה הם בייצור עצמי. במטבח יוכשרו בני נוער בסיכון שנפלטו ממערכות חינוכיות ויעברו הכשרה בת כשנה-שנה וחצי ברזי הקונדיטוריה, כשהמטרה היא לסלול בפניהם את הדרך להשתלבות מועילה בחברה. תפריט ה-BAKERY יכלול מגוון  לחמים, כגון לחם כפרי צרפתי, בגט צרפתי, פלוט תבלינים, לחם דגנים, לחם צימוקים ואגוזים, לחם זיתים, ועוד. בנוסף יהיו  מאפים אישיים כקרואסונים, דיינישים, בראוניס, קוגלהוף, מאפינס, עוגות קראנץ', עוגות בחושות ועוד. את כל הפריטים יהיה אפשר לטעום במקום ו/ או לקחת הביתה.

 

"אני מודה לאמא שלי ולצוות שדחפו אותי להישאר ב'לילית'

אסף הפנה אותי לוותיק מבין נערי הפרויקט כרגע - ד', עלם בן 18 המסיים בימים אלו שנה וחצי של עבודה במסעדה ועובר לתקופת הכשרה קצרה במאפייה. ד' שובה לב בפתיחוּת יוצאת דופן מהרגע הראשון. הוא בן למשפחה נורמטיבית לחלוטין שעקב תסמונת טורט נפלט ממערכת החינוך בכיתה ח', ולמעשה מגיל 14 עד גיל 17 הסתגר בחדרו שבבית הוריו.

איך הגעת לפרויקט?

"סיפור ארוך. היה לי חבר בביה"ס היסודי בשם יונתן שהרבה שנים לא היינו בקשר. אחרי תקופה של שנה וחצי בה ישבתי בבית בלי לעשות כלום, אבא שלי במקרה פגש את אמא שלו ברחוב ואיכשהו הם התגלגלו לזה שיונתן עובד ב'לילית'".

לא פחדת?

"חששתי קצת בהתחלה, הייתי סגור ואחרי תקופה לא קלה. אחרי שעתיים במשמרת הראשונה הרגשתי שהטיקים גוברים עד לרמת פרכוסים, שמתי את הסינור בחדר ההלבשה וברחתי משם בוכה הביתה. בפעם השנייה כבר באתי עם אמא שלי שהסכימה לשבת בחוץ ולשתות קפה במשך שעתיים כדי שנחזור הביתה ביחד. הצוות היה מאוד תומך ונחמד, אם זה בשיחות, בלשלוח להפסקה, בלדבר איתך כשקשה, בלהכין לך קפה או בלעבוד צמוד אליך אפילו כשיש לחץ. גם ההורים שלי מאוד תמכו בי בהתחלה. שתי המשפחות תמכו בי - המשפחה הגרעינית וגם משפחת 'לילית'".

ספר על תהליך ההכשרה שעברת:

"בתחילת הדרך עבדתי קבוע בהכנות, שזה אומר להיות מאחורי הקלעים, לחתוך ירקות ולהכין את חומרי הגלם לעבודה. אחרי חצי שנה עליתי לפס הקר והתחלתי להוציא סרוויסים לאנשים שיושבים במסעדה. לאחר מכן למדתי מיומנויות מקצועיות וקשות יותר, כמו לנקות בשר ודגים, ואחרי שנה הגעתי לפס החם - המנות שעולות על הגריל. מבחינת סרוויס זה מאוד קשה. היום אני מתפקד כאיש צוות לכל דבר שאפשר לסמוך עליו. אני עובד שישה ימים בשבוע, תשע שעות ביום ובימים שיותר קשה לי אני מבקש שיבואו לעבוד קצת לידי".

כיצד העבודה בלילית תרמה לשינוי חייך?

"הייתי אדם שונה לחלוטין לפני השנה וחצי האחרונה. אחי נפטר ממוות עריסה, סבלתי מטיקים בגלל התסמונת, לא למדתי ולא יצאתי עם חברים, הייתי מאוד סגור ושכחתי כבר איך זה להיות בחברה עם עוד אנשים. העבודה בלילית נתנה לי, לפני הכל משהו שלא היה לי קודם לכן - מסגרת. חוץ מעניין לימודי הטבחות למדתי להיות מסור למקום, ז"א לקום כל בוקר וללכת לעבודה. אני יותר פתוח, הרבה יותר שמח ועכשיו אני מבין מה הפסדתי בתקופה שהסתגרתי בבית. זו העבודה הראשונה הרצינית שלי ואני מאוד שמח שהמשכתי".

איך אתה מרגיש עם החבר'ה שעובדים איתך?

"בהתחלה לא התקרבתי לאף אחד והייתי מעדיף להיות בצד עם עצמי. היום אני אוהב את כולם ומרגיש איתם מצוין. לא רכשתי ממש חברים לאחר הצהריים, אבל לפעמים יצאתי איתם לבלות. ממש כיף לדבר עם החבר'ה, הם לא עבריינים כאלו כמו שחלק אולי חושבים, אלא רק כאלו שחוו קשיים ובאים ללילית כדי לשפר את החיים שלהם".

מהם התכנונים שלך אחרי תקופת ההכשרה בקונדיטוריה?

כשתסתיים התקופה אעשה סטאז' במסעדת 'כתית' עד שאתגייס לצבא בינואר הקרוב. אחרי הצבא אני רוצה להמשיך בתחום הטבחות ולהשתלב במסעדה טובה בארץ. למרות שאני לא יודע מה יהיה אחרי הצבא , כיום אני רוצה להיות שף כל החיים שלי.

איך אתה מסכם את התקופה בלילית?

"לילית היא מסעדה ייחודית ומאוד מפותחת קולינרית. קשה לשמור על איכות כזו של אוכל עם נערים שלא יודעים איך להחזיק סכין והמסעדה מאוד איכותית. היום אני אומר אלפי תודות לזה שאמא שלי דרבנה אותי להמשיך ושהצוות תמך. אני ממליץ לכל מי שחווה קשיים, שמחפש מקום תומך ויש לו נכונות ללמוד, פשוט לרוץ למקום הזה. כל הקודם זוכה. זה יהיה ממש טוב אם יהיו עוד מקומות כאלו בארץ".

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
מספר מזל
מספר מזל
רומא בתל אביב
החיים מתחילים ב-90
ג'ויה אהובתי
על דגים ותובנות קיציות
לראות מגבהים אחרים
דייגים בלב ובנשמה
מהמטבח של אביבה אבידן: סירים לצד שירים
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר