נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

בקצה העולם הדברים קורים אחרת. אחרי שאתה עובר את הבית האחרון במצפה רמון וממשיך על כביש 40 המפותל, יש נקודה בה אפשר לעצור עם האוטו, ממש מעל לעמק הענק והצחיח. זו הנקודה הראשונה שבה המדבר נפגש עם העיר, הפרא עם הציוויליזציה. אז עצרנו עם האוטו ועמדנו דקות ארוכות אל מול השקט הגדול של המדבר.

דמיינתי שם את ישו הצעיר, שהלך לחפש את עצמו במדבר יהודה, להתמודד עם השדים שלו במשך 40 ימים ולילות ואז נזכרתי במיליוני המאמינים שלו, שבכל שנה בשנה, בדבקות דתית, מקדישים חודש שלם לפני חג הפסחא לעינוי הגוף ומונעים מעצמם בשר כזכר למאבק הנפש על הגוף שאדונם חווה במדבר. חודש שלם בלי תענוגות הבשר. אני לעומת ישו, נוסע מהמדבר לאכול ב'ברזיל הקטנה'.

מכירים את שיטת הצ'ורסקריה? שיטת השיפוד הרץ שעשתה עליה מברזיל והצליחה להביא משפחות שלמות לסף פשיטת קיבה? אז 'ברזיל הקטנה', שהתחילה כמסעדה ביתית אילתית לפני קצת יותר משמונה שנים, הייתה הראשונה בארץ. אחריה נפתחו רשתות גדולות עם סניפים בכל הארץ ובשורת השיפוד רצה לה בקניונים, מתחמי קניות ואזורי תעשייה נפוצים. אנחנו נסענו לתת כבוד לחלוצת הבשר הסיטונאי...

אילת, שישי, בערך שמונה וחצי בערב, המסעדה כבר כמעט מלאה. הגר, המנהלת ובעלת המקום החרוצה, מזדרזת להושיב אותנו ומיד אחריה ניגשת אלינו המלצרית ומציעה לנו את יין החודש - לואיס פיליפה אדוארדס קרמנרה גראן רזרבה 2005 (120 ₪). שם ארוך ליין צ'יליאני מצוין. אנחנו משיקים כוסות ובלי לשים לב, מתחת לכוסותינו כבר מונחות להן קערת פג'ואדה (תבשיל שעועית שחורה ובשר מעושן), קערת אורז לבן, קערת סלט ולחם חם עם ממרח שום ריחני. מפתה, מפתה מאוד, אבל מותר רק לטעום. במקומות שבהם השיפוד רץ, חשוב מאוד להיות ערניים ולחשוב על כל ביס. במיוחד בברזיל הקטנה, כפי שיתברר לי שלוש שעות ובערך 16 סוגי בשר שונים אחר כך.
הלחם והשום היו חמים וטריים, הסלט הירוק היה מעט קר אבל רוטב הוינגרט והחרדל פיצה על כך, האורז והפג'ואדה גם הם היו נחמדים מאוד, אבל יסלחו לי עובדי ברזיל הקטנה, לא לשם כך נתכנסנו כאן.

נתכנסנו על מנת לאכול בשר. וב-146 ₪ לאדם, אתם יכולים לאכול הרבה ממנו בברזיל הקטנה. המון ממנו. מה יש יותר מהמון? גוגול של בשר! בערך 13-15 סוגי בשר, ואם תוסיפו עוד 26 ₪ תוכלו ליהנות גם מחזה מולארד, ג'מבו שרימפסים בעשבי תיבול ושקדי עגל. בוודאי שהוספנו.
אני חלמתי דווקא להתחיל עם לבבות, אולי הרגל מיום העצמאות, אבל הפסאדור (מחלק הבשר) שלנו חשב אחרת וחנך לנו את הצלחות עם שקדי עגל.
עכשיו, אם בשלוש שעות שאח"כ היה מגיע רק אותו פסאדור ומוריד לי מהשיפוד רק שקדי עגל, לא הייתי פוצה פה. להיפך. הייתי כותב כתבה שלמה על שקדי העגל של ברזיל הקטנה, עד כדי כך הם היו טעימים.

אבל למזלכם הגיעו בהמשך גם פילה בקר מצוין, אונטרה-ריב אדמדם ומעט חמצמץ (לטובה, כן? זה אמור להיות טעמו של הנתח הזה) וצ'וריסוס. עכשיו אני כידוע חובב בשר, אבל במקומות כאלו דווקא הפרטים הקטנים ולא השיפודים העצומים, הם בעיניי אבני הבוחן האמיתיות: איך המטבח מטפל בצ'וריסוס, לבבות, כבדים, שקדים ואפילו כנפיים. כי להביא בשר איכותי לדרגת מדיום ומטה זה לא כל כך קשה.
אז הבשורה הטובה היא שבברזיל הקטנה יודעים גם איך להכין נקניקיות. בהמשך יתברר לי שגם בלבבות הם בכלל לא פרייארים. בנוגע לכבד תיאלצו להמתין לסוף הכתבה.

אחרי שדשנו בצ'וריסוס החלו לזרום המנות העיקריות: הסינטה, שהגיעה באופן מפתיע לא על שיפוד אלא כנתח, האנטרקוט שכן הגיע על שיפוד והיה פשוט מעולה ולכן הוא חזר לבקר עוד פעמיים אצלנו בשולחן, שוק טלה שהגיע לראשונה מעט עשוי מדי אך בסוף עבר בהצלחה טסט שני, הפיקאניה (ישבן...) שהופיעה עם פס שומן יפה לאורכה וכך היא גם נאכלה, עסיסית ומיצית.
לקינוח קפצו להם גם המאמיה (שפיץ שייטל- גב עליון) ואאוקטרה, גם היא מאחורי הפרה. שני הנתחים האחרונים נחשבים בתרבות הבשר הדרום אמריקאית לפסגות הבשר (יחד עם צלעות כמובן) וכך גם התייחסו אליהם בברזיל הקטנה: בכבוד השמור למלכות הבשר. השיפודים היו עסיסיים, רכים ובהעדר מילה אחרת - פשוט חלומיים (אם אתם סופרים ראשי בקר לפני השינה).

אני אחטא אם לא אזכיר את סלסלת הצ'יפסים שליוו אותנו במהלך הערב: סלסלת קש פשוטה עם פלחים דקים-דקים של בטטות ותפוחי אדמה מטוגנים ועליהם פזורים ממטרים ספורים של שום כתוש ופטרוזיליה. למרות שנשבענו לא לגעת בפחמימות, לא יכולנו להתאפק וסיימנו את כל הסלסלה.

כשכבר חשבנו לפרוש מהעולם הזה, הגיעו משלחת פסאדורים אחרונה ובידם שליחות (ושיפודים): סינטה עגל, שבאופן מפתיע דווקא הייתה קצת פחות נעימה מהסינטה הקודמת אך עדיין מי אני כי אלין, הלבבות המיוחלים מתחילת הכתבה, ג'מבו שרימפסים עצומים בעשבי תיבול שהפתיעו את הקיבה שלי (תחליט! ים או יבשה!) אבל היו עשויים היטב, ושתי ההפתעות של הערב: נתח הפרגית הטוב ביותר שטעמתי בשנים האחרונות: רך, נימוח ועסיסי, ההפך הגמור מעוף רגיל, וכמובן - כבד העוף.
כבד עוף הוא חלק אלמנטרי ואף אזוטרי, יש שיגידו. אבל הדברים שהטבח של ברזיל עשה לכבד העוף הזה היו בגדר הומאז' לכבד עוף. יצירת אמנות של ממש. כמובן שגם ההפתעה שלי מאותו כבד שיחקה תפקיד בטעם, אבל אובייקטיבית - אחד הכבדים המצוינים שנתקלתי בהם.

לא שרצינו אבל ידינו היו קשורות ולכן "נאלצנו" לחלוק בריגדרו (32 ₪) - כדור ריבת חלב ושוקולד, שהוגש לצד גלידת קוקוס ובננות מקורמלות. דמיינו מעין כדור עיסה מתוק-מתוק, תוסיפו לו בננות חמות ומקורמלות ונראה אתכם מגיעים לבד ליוספטל.
את הדרך חזרה למלון כבר עשינו ברגל. ניסינו לפחות, אבל הרגליים לא שיתפו פעולה, כאילו הגוף אמר: "חברים, יש לי דברים דחופים יותר לעשות בקיבה, אז אני מפסיק לכם באופן זמני את אספקת הדם לגפיים, סבבה?". בסוף הגענו.

את השבוע שעבר מאז הביקור שלי בברזיל הקטנה הקדשתי למחשבות טהורות, מדיטציה, תענית ובעיקר צום (מבשר... רק מבשר).

 

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
יחי ההרגלים הטובים
הפתעה איטלקית בת"א
מתנת יום הולדת
קיץ במקסיקו
הסוד ללבה של נערה
על ג'ויה ושמחות אחרות
טאפאס בנוסח פליקנו
פריים יוצאת מהמסגרת
מהמטבח של אביבה אבידן: סירים לצד שירים
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר